מדוע החמס חידש את הפגזות הטילים, פיגועי הרצח, וניסיונות החטיפה ?

ביום שני שעבר 13.12, כאשר החמס בדמשק ובעזה חגג מלאות 23 שנה ליסודו, ומחמוד אל-זאהר שרף בטקסים את דגל ישראל, וחלאד משעל אמר בדמשק כי ארגונו אף פעם לא יוותר על השליטה הפלסטינית על השטח מנהר הירדן ועד הים התיכון, ציינו השניים גם אירועים נסתרים אחרים דרמטיים המתחוללים בשבועות האחרונים מתחת לשטח בחמס. ניצחונו המוחלט של חלאד משעל על פני הנהגת החמס בעזה, דבר המסביר את שתי התופעות החיצוניות הנראות בשטח: הירי המחריף מרצועת עזה, וניסיונות החטיפה והרצח של אזרחים וחיילים ישראליים בתוך הקו הירוק.
1.
בעוד שעד עכשיו הסתפק החמס באספקת טילי קסאם לקבוצות לוחמים קיצוניות ברצועה, חלקן משתייכות לג'יהאד האיסלמי, וחלקן לאל קעידה, כדי שיירו אותם על מטרות בישראל, עתה חוליות החמס הן שמשגרות את הטילים ואת פגזי המרגמה לישראל.
מאחר ובידי החמס נמצאים מכשירי איכון מטרות איראנים מתקדמים, יורה החמס בכוונה לשטחים ריקים, ולא למטרות בהן הוא יכול, באם היה רוצה, לפגוע.
אולם ביום ב' 20.12, חל שינוי במדיניות זו. החמס הפעיל את מכשירי האיכון שלו ופגע בכוונה בדייקנות במטרה צבאית בחבל אשכול. בנס לא היו נפגעים.
בכך אותת החמס שהוא מוכן לעליית מדרגה בעימות עם צה''ל בעוטף עזה.
זו הסיבה מדוע צה''ל הגיב ביום ג' 21.12 לפנות בוקר בהפצצת 8 מטרות של החמס ברצועה. אבל מאחר ולצה''ל לא היו נפגעים, הפציץ חיל האוויר מטרות שרובן היו ריקות מאנשים, ובכך נפצעו רק 3 אנשי חמס, אחד מהם במצב אנוש.
גם בצה''ל וגם בחמס משוכנעים כי עתה זו רק שאלה של זמן קצר עד שיתחולל השלב הבא בהידרדרות הצבאית ברצועה.
מאחר וראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, למרות דבריהם הגבוהים על הרתעת האויב ועל תגובה חריפה על כל ירי או פעולת טרור של החמס, אינם מאשרים פעולות שצה''ל מציע לנקוט כלפי הירי המתמשך, הדבר משאיר, בינתיים את היוזמה הצבאית בידי החמס.
כתוצאה מכך החמס הכפיל בימים האחרונים בימים האחרונים מאמציו לרצוח ולחטוף אזרחים וחיילים בתוך הקו הירוק.
לפי הוראה של הדרג המדיני עשתה משטרת ישראל בתחילת השבוע מאמצים כבירים לטשטש את אשר אירע לשתי הנשים מגבעת זאב קיי סוזן וילסון, וקריסטין לוקן Luken, (ולא לוגן Logan, כפי שפורסם), בשבת 18.12 ליד מושב מטע.
לא שני דוברי ערבית, כפי שתואר, תקפו את הנשים, אלא חולייה של החמס שפעלה בשטח. הכוונה של החוליה הייתה לחטוף את שתי הנשים, ולנסות להעביר אותן לרצועת עזה, או לסיני ומשם לרצועה. אולם מאחר ואנשי החוליה הבחינו כי אחת מהם הצליחה להימלט מידיהם, הם החליטו לרצוח את האזרחית האמריקנית ולהסתלק מהאזור לפני שכוחות הביטחון יגיעו אליו.
הדבר לא הפריע למשטרת ישראל, ולמספר כתבי חצר משטרתיים בתקשורת, להפיץ את הגרסא כאילו המדובר לא היה בפיגוע אלא בריב אישי בין שתי הנשים.
במילים אחרות, קיי סוזן וילסון, שחייה הפרטיים אינם עניינו של אף אחד, ובוודאי גם שלא של משטרת ישראל, עברה בשבת 2 ניסיונות רצח. אחד של חוליית חמס. השני, רצח אופי.
מאחר והחמס ראה שזו היא התגובה הישראלית לניסיון החטיפה והרצח, הוא הכפיל את מאמציו לבצע חטיפה נוספת.
48 שעות לאחר הפיגוע ליד מושב מטע, פעלה ביום שני 20.12 חולייה של החמס גם כן באזור ירושלים ליד גבעת זאב, כאשר היא מנסה לדקור ולחטוף חייל צה''ל שעמד בכניסה ליישוב. למזלו של החייל הוא הבחין בכוונותיהם של 3 הפלסטינים התוקפים אותו וכאשר הוא דרך את נשקו הם נמלטו.
אם החייל לא היה מפחד מהפרקליטות הצבאית, ממשפטים צבאיים, וממשפט שהתקשורת תערוך לו, הוא היה פותח באש ופוצע, או הורג את התוקפים. מאחר והוא רק דרך את נשקו התוקפים נמלטו.
אין מה להאשים את חייל צה''ל בתגובתו המרוסנת. מיד לאחר האירוע, עוד לפני שידעה בדיוק מה מתרחש בשטח מיהרה המשטרה לפרסם כי גרסתו של החייל נבדקת. במילים אחרות, יש מקום לחשוד כי הגרסה שמסר איננה נכונה. מאחר והמשטרה הייתה שוב עסוקה בהכחשת האירוע, היא איבדה זמן ואת קצה החוט לתפוס את חוליית, או חוליות החמס הפועלות עתה בשטח.
מהצד השני, גם חוליית החוטפים והרוצחים, ובוודאי אלה שמפעילים אותה, לומדים ומיישמים את הלקחים. אם חיילי צה''ל מרוסנים עד כדי כך שהם רק דורכים את נשקם ואינם יורים, הרי בפעם הבאה אפשר להעיז יותר ולהסתער על החייל שאינו יורה ולפגוע בו. 
לאחר כל אירועים אלה, מופיע סגן שר הביטחון מתן וילנאי, האיש אשר אחראי על הכנת העורף לזמן מלחמה, כולל מערך הכיבוי במדינת ישראל,  (זוכרים את השריפה בכרמל?), ביום ג' 21.12 ברדיו, ועדיין מכחיש כי החמס מנהל מלחמת התשה נגד ישראל. עוד לא סיים וילנאי את דבריו, וטיל קסאם שנורה על ידי החמס פגע  ליד גן ילדים בקיבוץ דרומית לאשקלון, וגרם שם ל-2 פצועים קל, ולנפגעי חרדה.
2.
ההתפתחות השנייה אצל החמס נוגעת לחייל צה''ל החטוף גלעד שליט.
הסימן החיצוני הגלוי היחיד של נצחונו של חלאד משעל על פני ההנהגה של החמס בעזה מתבטא בזה שראש ממשלת עזה איסמעיל הנייה, ומחמוד א-זאהר שהיה מעין שר חוץ ואידיאולוג של החמס, איבדו את מעמדם ברצועה, ואת מקומם תפסו שני האנשים הקיצוניים ביותר בממסד החמס בעזה, שר הפנים פאתחי חמאד, ומפקד גדודי עיז עדין אל- קסאם אחמד אל ג'בערי.
מאחר והנייה וא-זאהר אינם קובעים יותר מה מתרחש אצל החמס, הסתיים בזה הוויכוח הפנימי בין חמס עזה ובין חמס דמשק, באם לשחרר את גלעד שליט ותמורת איזה מחיר.
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מדווחים כי בכך נסתם הגולל, בשלב זה, על כל משא ומתן שהוא לשחרורו של חייל צה''ל החטוף.
חלאד משעל, מנהיג החמס, התנגד, וממשיך להתנגד לשחרורו של שליט, גם אם ממשלת ישראל תסכים לשחרר את כל עשרת אלפי האסירים הפלסטינים הנמצאים בידיה.
הסיבה האכזרית: כל זמן שגלעד שליט נמצא בידי החמס, נוהרים אל משעל בדמשק אישים בכירים ביותר, מהאו''ם, ארצות הברית, צרפת, ומדינות אירופה אחרות, כדי להיפגש עמו ומנצלים את האפשרות לדבר אתו כביכול על שחרור שליט, כדי לנסות ולהעניק לחמס לגיטימציה והכרה בינלאומית.
במילים אחרות, גלעד שליט הפך בידי חאלד משעל למכשיר באמצעותו החמס זוכה להכרה בינלאומית הולכת ומתרחבת. משעל איננו מוכן לוותר על המכשיר 'הדיפלומטי האנושי' הזה.
מהצד השני ברצועה, המציאות היא פחות מסובכת אבל יותר אכזרית.
ראש הזרוע הצבאית של החמס מוחמד ג'בערי רואה בגלעד שליט תעודת ביטוח מפני חיסולו על ידי צה''ל.
ג'בערי העביר בצינורות מודיעיניים לצה''ל מסרים לפיהם הוא הוציא הוראה ליחידת החמס המחזיקה ושומרת על גלעד שליט לחסל אותו ברגע שתגיע אליהם הידיעה כי צה''ל חיסל אותו.
במצב כזה לא רק שהערוצים המדיניים לשחרור שליט נסתמו, אלא גם הערוצים והאופציות הצבאיות. כדאי שמשפחת שליט, תדע את כל ההתפתחויות האלה משום שאיש אינו מספר להם על המתרחש. לא מתוך כוונה רעה, אלא במסגרת העיוורון וההכחשה העצמית שבתוכם ממשלת ישראל וצה''ל פועלים.
הוכחה חותכת לעיוורון זה אפשר היה לראות ביום שני 18.12, כאשר מברקי 'וויקיליקס' פרסמו כי ראש אמ''ן לשעבר עמוס ידלין העריך בפני השגריר האמריקני בישראל ב-13 ביולי 2007, יומיים לפני שהחמס פתח במהלך צבאי להשתלט על הרצועה, בדעה כי החמס לא ישתלט על רצועת עזה, וכי לא מדאיג אותו שישנם קצינים איראניים בעזה, כל זמן שאין לפלסטינים בעזה נמל ימי, או נמל אווירי.
מאחר ודברים אלה על הקצינים האיראנים נאמרו שנה אחת בלבד לאחר שצה''ל נאלץ להלחם ב-5 באוגוסט 2006, מול קצינים וחיילי יחידות מיוחדות איראניים אנשי גדודי אל קודס באזור צור, כל מילה נוספת מיותרת.
 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות