מדוע הרצוג לא יכול לקיים את ארבעת הבטחותיו העיקריות ב-100 הימים הראשונים לשלטונו-באם ירכיב את הממשלה

מועמד 'המחנה הציוני' לראשות הממשלה יצחק (בוז'י) הרצוג, מדגיש בימים האחרונים למערכת הבחירות, כי במאה הימים הראשונים לשלטונו, דבר ההולך ומתקרב לפי משאלי דעת הקהל האחרונים, הוא יבצע ארבעה דברים מרכזיים: יעמיד את עצמו בראש מטה הדיור, כדי להביא מיד להוזלת מחירי הדירות. יתקן את היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית-כלומר עם ממשל אובמה, ויחדש את המו''מ המדיני, עם הפלסטינים. הרצוג מדגיש, כי שני הצעדים האחרונים ייעשו רק לפי צרכי הביטחון  הישראליים.
מקובל שפוליטיקאים מבטיחים הרבה מאוד במערכת הבחירות ומקיימים מעט מאוד לאחריה.
אבל הבעיה המרכזית עם דבריו של הרצוג היא, שכבר עכשיו בסופה של מערכת הבחירות, ארבע התחייבויות אלה אינן ניתנות לביצוע ובכל אחת מהן יש סתירה פנימית עמוקה.
מפליא כיצד האסטרטגים של מערכת הבחירות של 'הליכוד' לא הבחינו והשתמשו בכך. עובדה זו רק מצביעה על חולשתם, ועל תחושת התבוסה השוררת ביניהם.
1. צריך להניח, כי הרצוג אכן ימנה את עצמו כראש קבינט הדיור של הממשלה החדשה. אולם אפשר כבר היום לקבוע בוודאות, שתוך 100 ימים אי אפשר לפתור בעיה זו ואי אפשר להוריד את מחירי הדירות. לכך דרושות לפחות שנתיים-שלוש.
אם יתקיים בסופו של דבר הסכם הרוטציה בינו ובין ציפי ליבני, כל מה שהרצוג ייעשה מ-2015, ועד אפריל 2017, כאשר ציפי ליבני תיכנס ללשכת ראש הממשלה, ייתן תוצאות בנושא הדיור רק בתקופת שלטונה.
2. אפשר וצריך להניח,  כי בבית הלבן החלו כבר עכשיו ההכנות לפגישה בין הנשיא אובמה לבין ראש הממשלה החדש של ישראל יצחק הרצוג, באם זה ייבחר.
פגישה כזו תוכל להיערך עם הקמת ממשלה חדשה בישראל, לקראת סוף מאי או תחילת יוני. גם בוושינגטון וגם בתל-אביב (היכן שנמצא מטה מפלגת 'המחנה הציוני'), מתקיימים בוודאי כבר חילופי טיוטות של הודעה משותפת אמריקנית-ישראלית שיציגו הסכמה בין הנשיא אובמה והרצוג לפיה ישראל מצטרפת לקו האמריקני בשיחות הגרעין עם איראן, ובנושא הפלסטיני. בטיוטות לא תוזכר אפילו במילה אחת ההתפשטות האסטרטגית והצבאית של איראן בסוריה, לבנון, עיראק ותימן, והאיום הביטחוני הטמון בכך לישראל.
דברים אלה נאמרים, לא משום שדבריו של הרצוג כי כל מהלך ייעשה כפוף לצורכי הביטחון של ישראל אינם נכונים- להיפך הם אמיתיים ונכונים מאוד!
אולם הדבר הזה איננו תלוי במה שהרצוג אומר ורוצה, אלא במה שהנשיא אובמה אומר ועושה.
מלבד מנהיג איראן האייטוללה עלי חמנאי, אין שום מנהיג או כוח פוליטי בארה"ב או בעולם, אשר יעצור את דהירתו של הנשיא אובמה לקראת חתימת הסכם גרעיני בין וושינגטון וטהרן.
המהלך כבר נמצא לפני השלמתו, והנשיא אובמה  נחוש בדעתו גם להסיר את הסנקציות הכלכליות והפיננסיות מעל איראן, כחלק מההסכם הגרעיני.
כבר השבוע התכנסו נציגי חמש המעצמות וגרמניה לדון בדרכים המעשיות להסרת הסנקציות.  מלבד זאת הנשיא אובמה חיפש ומצא דרך לטרפד-ולהפוך את התנגדות הקונגרס והסנט להסכמים עם איראן, כאשר הודיע השבוע כי הוא בכלל לא יביא הסכמים אלה לאישורם, ובמקום זה יביאם לאישור מועצת הביטחון של האו''ם.
במילים אחרות, נשיא ארצות הברית מוכן להרחיק לכת עד כדי כך בנושא ההסכם הגרעיני עם איראן, עד שהוא מוכן לעקוף את בתי הקונגרס האמריקנים.
בכך אובמה מטרפד את מדיניותו של בנימין נתניהו, שניסה לתת לבתי הנבחרים גיבוי ישראלי במהלכיהם נגד ההסכם-ונכשל.
יש כאן נקודה נוספת שתכביד על הרצוג. הוא וליבני מאשימים כל הזמן את נתניהו שהוא פועל להרס התמיכה האמריקנית הדו-מפלגתית בישראל, וכי הוא מסתמך אך ורק על המפלגה הרפובליקנית (לה יש רוב גם בבית הנבחרים וגם בסנט), כאשר הוא מרחיק את תמיכת הדמוקרטים בישראל.
מאחר והדרך היחידה של הרצוג לתקן את יחסי ישראל והבית הלבן תהייה להתאים את מדיניותו לזו של אובמה, יפעל הרצוג בדיוק באותה צורה כפי שנתניהו פעל-רק בכיוון ההפוך. כלומר, הרצוג יצטרך לתמוך במפלגה הדמוקרטית מול המפלגה הרפובליקנית.
3. הרצוג וליבני יכולים לחזור ולומר כמה פעמים שהם רוצים שהם יחדשו את המו''מ המדיני עם הפלסטינים. למעשה בשטח יתרחשו הדברים הבאים: ישראל תשחרר את הכספים הפלסטינים המוקפאים, ותעשה לפי עצת האמריקנים עוד כמה וויתורים לפלסטינים. ייתכן כי שר החוץ האמריקני ג'ון קארי יגיע לביקור אחד או שניים בירושלים וברמאללה, בניסיון נואש נוסף לחדש את המו''מ המדיני, כפי שהרצוג מצהיר.
אולם הספינה המדינית הפלסטינית בניווטו של אבו מאזן הפליגה כבר למים אחרים ולמרחקים גדולים מנקודה וזו.
לא קיים שום סיכויי שהספינה הזו תחזור על עקבותיה.

לא שלאבו מאזן אין אמון ביצחק הרצוג, אין לו אמון לא בממשל אובמה ולא בשר החוץ שלו ג'ון קארי.
4. הרצוג אומר, כי הצעדים המדיניים שהוא ייעשה יהיו על בסיס פלטפורמה אזורית'. עם מי הוא בדיוק ייבצע מדיניות זו? עם מלך סעודיה סאלמן? עם נשיא מצרים פאתח אל סיסי? שני מנהיגים אלה הסכימו לשיתוף פעולה מוגבל עם בנימין נתניהו, רק על בסיס התנגדות שלושתם למדיניות של אובמה במזרח התיכון. במילים אחרות, אין להרצוג פלטפורמה אזורית, כפי שהוא טוען.
כדאי שאת כל הנקודות האלה הבוחר הישראלי ירשום לפניו. 
   
 

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות