מדוע נתניהו לא השיג ניצחון בבחירות?

תיקדבקההיתרון הצר של ציפי ליבני ומפלגת 'קדימה' בבחירות של מנדט 1, יתרון שיכול עוד להשתנות עקב ספירת קולות החיילים, הוא תוצאה ישירה מכישלונו של מנהיג 'הליכוד' בנימין נתניהו, לקרוא נכון את המפה הפוליטית הישראלית, ולנהל מערכת בחירות נמרצת ויעילה.
הטקטיקה של נתניהו ללבוש מצע ממלכתי, מבלי לרדת לעם, ולהתעמת אך ורק באמצעות אתרי האינטרנט. לדבר בקול כבוש ומתון בכל הראיונות שנתן, מבלי פעם אחת להרים את קולו ולשלוח מסרים תקיפים, כל אלה היו מתכון לכישלון ידוע מראש.
מי שרוצה לזכות בבחירות חייב היה לטיל את עצמו אישית לוחצת על קהל הבוחרים, ליצור בהם מתח חשמלי שילהיב אותם.
את זאת עשתה ציפי ליבני בשבועיים האחרונים של מערכת הבחירות. נתניהו לא עשה זאת באף יום אחד של מערכת הבחירות. ליבני הצליחה לסגור את הפער עם 'הליכוד'. נתניהו לא הצליח להרחיב את הפער.
במקום לכבוש את הרחוב הישראלי, נתניהו טווה, או כפי שנהוג במחוזותינו 'פנטז', כיצד הוא משתלט על המערכת הפוליטית הישראלית.
עם מנהיג מפלגת 'העבודה' אהוד ברק, הוא תכנן, להקים ממשלת 'אחדות ללא 'קדימה', כאשר שניהם משתעשעים ברעיון כי 'קדימה' באופוזיציה, תתפרק תוך זמן קצר של כמה חודשים, וחלקים ממנה יצטרפו 'לליכוד'. ציפי ליבני לפי תוכנית זו הייתה צריכה להישאר בראש מפלגה קטנה שגודלה כגודל מר"צ. כל זה לא קרה. היו רגעים ביום ג' בלילה בהם היה נראה כי ליבני עומדת עתה בעמדה בה היא יכולה לדחוק את 'הליכוד' אל האופוזיציה, בעוד היא מקרבת אליה את 'ישראל ביתנו', ומכניסה לקואליציה שלה את אביגדור ליברמן במקומו של נתניהו. אבל גם זה לא קרה. הבוחר הישראלי קבע כי אפשר אחת מהשניים. או להקים ממשלה ימנית צרה, או שאפשר להקים ממשלה על בסיס 3 המפלגות הגדולות, 'קדימה', 'הליכוד', וה'עבודה'.
ארבע טעויות מרכזיות של נתניהו היו:
1. התעלמותו המוחלטת של נתניהו מנבחרת החלומות שהקים. האנשים שהיו צריכים להיות השרים המרכזיים בממשלתו קיבלו הזדמנות להופיע רק כדמויות מטושטשות ברקע הצילומים שלו.
2. חוסר ההבחנה הפוליטית שלו, בחולשתם ההולכת וגוברת של בעלי הברית הפוליטיים העיקריים שלו 'העבודה' בראשות אהוד ברק, וש"ס בראשות אלי ישי. במקום לנתק את עצמו מהם, הוא השאיר את היוזמה הפוליטית בידיהם. מי שנשאר תלוי בגורמים פוליטיים חלשים, החולשה תוקפת אותו.
3. כפי שנתניהו לא זיהה את חולשת שותפיו האסטרטגיים, כך הוא גם לא זיהה ולא התייחס לעלייתו המטאורית של אביגדור ליברמן. גרוע מזה. הוא אפילו לא ניסה לעצור אותה, להתעמת אתה, או לחילופין, לרכב על הגל שלה.
4. חוסר יכולתו של נתניהו להנהיג את גוש הימין, למרות שלגוש זה, לאורך כל מערכת הבחירות, וגם בתוצאותיהן, יש רוב. נתניהו התייחס למפלגות הימין לא כשותפים פוליטיים עתידיים, אלא כמטרד פוליטי, שכאשר הוא יזדקק לתמיכתם הוא יקבל אותה אוטומטית.
לכן, אין צורך להתפלא כי במצב שכזה, המפתחות הפוליטיים וראשות הממשלה נשארו בינתיים, גם בהישג ידו של נתניהו, אבל גם בהישג ידה של ציפי ליבני.