מדוע ראש הממשלה אהוד אולמרט מצוי בפאניקה ממבקר המדינה? התשובה: תביעות הפיצויים הפרטיות נגד האחראיים על מחדלי המלחמה נמצאות כבר בדרך.

ראש ממשלה המאשים מבקר המדינה בהתנהגות פלילית שמייצרת כזבים חסרי שחר,
ובמגלומניות שמטרתה להפיל את הממשלה, אפילו אם הוא צודק, מראה רק על דבר אחד. על ראש ממשלה הנתון בפאניקה.
השאלה היא מדוע? ממה בדיוק אהוד אולמרט חושש? מהפלת ממשלתו על ידי מיכה לינדשטראוס?
הסיכוי לכך קלוש.
אין אנו יודעים מה שאולמרט יודע, מה כתוב בדו"ח שהמבקר יגיש ביום ג` 6.3 לוועדת הביקורת של הכנסת, אבל אפשר להניח כי המבקר מטיל עליו את האחריות על המחדלים הקשים שהיו בזמן המלחמה בעורף, וגם על שר הביטחון עמיר פרץ, על שר הפנים רוני בראון, על הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, ועל מפקד פיקוד העורף האלוף יצחק גרשון, במידה פחות או יותר שווה.
אזרחי מדינת ישראל אינם זקוקים לא למבקר המדינה מיכה לינדשטראוס ולא לשופט לעבר אליהו וינוגרד, כדי לדעת שהיו מחדלים במלחמה ובטיפול בעורף.
למרות שכולנו יודעים ומכירים את המחדלים, אף אישיות פוליטית אחת לא לקחה על עצמה, עד עתה אחריות ולא התפטרה. היחידים שהתפטרו היו רק קציני צבא.
לכן החשש כי לינדשטראוס ידיח במסקנותיו את אולמרט, הן סיבה בלתי מתקבלת על הדעת, בייחוד שמי שמשתמש בה הם אנשי ראש הממשלה וסיעת כתבי החצר שמסביב ללשכתו.
סיבה אישית-פוליטית אחת למצב בו נתון ראש הממשלה, המתקבלת יותר על הדעת היא, כי בפעם הראשונה בעשרות שנות פעילותו הפוליטית נתקל אולמרט באיש שאותו הוא לא רק שאינו יכול לקנות, אלא שבשום תרגיל פוליטי או אישי, לא במניפולאציות ולא בספינים, הוא יכול להזיז מעמדתו. אולמרט איננו יכול לפטר את מבקר המדינה כפי שאריאל שרון פיטר את הרמטכ"ל משה יעלון, ואת שרי הממשלה שלא צייתו לו.
צריך וכדאי לציין שמיכה לינדשטראוס, אף פעם לא הצטיין כשופט, ועד עתה גם לא הצטיין במיוחד כמבקר מדינה יעיל בעל שיניים. אולם לפעמים נוצרים מצבים בהם ההיסטוריה הפוליטית האישית מזמנת לצומת אחת ראש ממשלה כושל, ושופט ומבקר בינוני, שלפתע מתעלה מעל עצמו, והופך להיות הכוח החזק והמכריע בצומת. וזה מה שמוציא את ראש הממשלה מדעתו.
אבל חוגים משפטיים בכירים, החפצים בעילום שם, הצביעו ביום א` 4.3 בלילה,על סיבה נוספת חשובה יותר.
אם מבקר המדינה מיכה לינדשטראוס, ואחריו וועדת אליהו וינוגרד יימצאו את ראש הממשלה אהוד אולמרט, את שר הביטחון עמיר פרץ, ואת הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, אשמים אישית במחדלי המלחמה, ויקבעו ויגדירו בדיוק את התחומים בהם המחדלים שלהם התרחשו, תפתח בפעם הראשונה בתולדות מלחמות ישראל הדרך בפני אזרחי מדינת ישראל בעורף להגיש תביעות פיצויים אישיות נגד הנושאים באחריות למחדלים.
חוגים משפטיים אלה אומרים כי מאחר ובהפגזות הטילים של חיזבאללה נהרגו 43 אזרחי מדינת ישראל, חלקים גדולים מערי ויישוביי צפון הארץ נהרסו או עלו באש, מפעלים שלמים, ועסקים פרטיים נחרבו, בגלל שאיש לא הכין את העורף למלחמה, נוצר מצב בו נוסף לפיצויים שהנפגעים קיבלו/יקבלו מהמדינה, יוכל כל אחד מהם לתבוע אישית את ראש הממשלה, שר הביטחון, שר הפנים, הרמטכ"ל לשעבר, ואלוף פיקוד העורף, על הנזקים שנגרמו לו, בגלל מחדליהם האישיים שייקבעו מראש על ידי מבקר המדינה או/ו וועדת החקירה למלחמת לבנון. קביעות אלה יכולות לשמש בסיס להגשת התביעות.
אפשר וצריך להבין כי עבור אהוד אולמרט אפשרות זו, היא איום גדול יותר מאשר מיכה לינדשטראוס. המדובר לא בדוח ביקורת אחד ובתרגילים פוליטיים. המדובר בסיוט משפטי היכול להימשך שנים רבות, כאשר כל פעם מתפרסמים פרטים נוספים על המחדלים, ועל הקשר של ראשי המדינה והצבא אליהם. הדרך היחידה להימלט מכך היא חקיקה מיוחדת מהכנסת, שתהייה מעין הלבנה של מסקנות המבקר ווינוגרד. ספק רב באם `נבחרי העם` היושבים עתה בבית המחוקקים יעזו לשחרר את מנהיגי המדינה והצבא מאחריותם.
זו היא כנראה הסיבה העיקרית מדוע אולמרט מנסה להפחיד את לינדשטראוס לבל יקבע את אחריות אישית שלו, ושל אף אחד אחר, בדו"ח הביקורת. וזו כנראה הסיבה מדוע צה"ל מוכן להפעיל לפתע את הסנגוריה הצבאית כדי להגן על אלוף פיקוד העורף שכשל, אפילו עד כדי הגשת בג"ץ למניעת הגשת המסקנות. אולמרט יודע מה כתוב בדוח הביקורת ואיזה אסון פוליטי-אישי-משפטי, מסקנות אלה יכולות להמיט עליו.