מדוע שירותי הביטחון ומשטרת ישראל אינם מצליחים להפסיק את פיגועי הטרור בירושלים? שוטר ואיש מג"ב נפצעו קשה, בליל שבת, בפיגוע ירי ליד שער האריות. ארגון 'גדודי משחררי הגליל' קיבל עליו אחריות.

תיקדבקה המחבל שפעל בליל שבת 11.7, ליד שער האריות, חשף את עצמו בכוונה, באקט של התגרות, בפני מצלמות האבטחה של המשטרה, אבל כיסה את פניו כך, שאי אפשר יהיה לזהותו. זו עליית מדרגה חמורה בהעזתם של אנשי הטרור הפלסטינים בירושלים.
עתה בודקים כיצד קרה, שאיש במרכז הפיקוד והתיאום במשטרת ירושלים, לא ראה, כי מצלמות האבטחה ליד שער האריות, שהוא אחד האזורים הרגישים ביותר בעיר, שכן המדובר בכניסה להר הבית, מראות בבירור כיצד המחבל מגיח מבית הקברות המוסלמי, ובידו אקדח, צועד בקור רוח לעבר 2 אנשי המשטרה, ופותח באש. בשביל מה הותקנו מצלמות אבטחה אלה, אם לא למנוע התקפות טרור כאלה?
ארבעה פיגועים קשים התרחשו בירושלים ב-7 החודשים האחרונים, בהם נהרגו 12 איש, ונפצעו מאות אנשים. האחרון שבהם התרחש בליל שבת 11.7, כאשר שוטר ואיש מג"ב, נפצעו קשה בפיגוע ירי בשער האריות בעיר העתיקה ליד הכניסה להר-הבית. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דודי כהן, אמר כי הוא אינו רואה קשר בין הפיגוע לבין הפיגועים שהיו בישיבת מרכז הרב וברחוב יפו וכי לא הייתה התרעה מוקדמת על פיגוע מהסוג הזה. זאת למרות שגם כל מי שאינו קצין במשטרה, יכול למנות מיד 6 נקודות המקשרות בין הפיגועים:
1. קודם כל מיקום האירועים ירושלים. בשום מקום אחר בישראל לא נערכים, בשלב זה פיגועים, אלא רק בירושלים.
2. כל הפיגועים, כולל הפיגוע האחרון ליד שער האריות, מבוצעים על ידי מחבל אחד, שהוא פלסטיני תושב ירושלים. אם כי עדיין לא ידוע מי ביצע את הפיגוע, ומי לקח אחריות עליו, אפשר וצריך להניח כי מי שמבצע פיגוע ירי בחשיכה מתוך בית הקברות המוסלמי הפרוש לאורך החומה המזרחית של העיר, מעל נחל קידרון, וגיא בין הינום, ונמלט משם דרכם, הוא רק תושב ירושלים המזרחית המכיר היטב את האזור. עתה טרוריסט זה יושב בשקט בביתו, ויכול מאוד, כי ביום א' הקרוב, יופיע למקום עבודתו במערב העיר, כאילו לא אירע דבר.
3.במילים אחרות, יש באיזה שהוא מקום בתוך ירושלים, גורם כלשהו, המכין את המחבלים האלה, קובע את מטרות הטרור, מצייד אותם בנשק, ושולח אותם לביצוע משימתם. וכפי שיש גורם כזה בתוך ירושלים, ישנו בוודאי גם גורם מחוץ לירושלים, שמפעיל ומממן את כל מנגנון הטרור הזה.
4. כל המחבלים שביצעו את הפיגועים אינם חוששים להגיע לעימות גלוי עם כוחות הביטחון. כלומר, הם מוכנים להתאבד.
5. לא הייתה התרעה מוקדמת באף אחד מ-4 הפיגועים.
לכך יש 2 סיבות:
א. לשב"כ עדיין אין מושג מול איזה התארגנות טרור הוא פועל. למצוא את קצה החוט בתוך מאות אלפי הפלסטינים תושבי ירושלים וסביבותיה, היא פעולה קשה ביותר הדומה למציאת מחט בתוך ערמה של שחת, דבר ישכול לקחת לא רק חודשים רבים, אלא גם פיגועים נוספים רבים.
ב. ארבעה פיגועים קשים תוך 7 חודשים, הם התרעה מספקת, אבל משטרת ישראל, ובייחוד משטרת ירושלים, אינן רוצות לשמוע עליהן. הכתובת הייתה כתובה על הקיר כבר מאז הפיגוע בישיבת 'מרכז הרב' בחודש מרס, אולם המפכ"ל דודי כהן, ומפקד מחוז ירושלים ניצב אהרון פרנקו, אינם רוצים לראות אותה. כי אם הם יראו את הכתובת על הקיר, הם יצטרכו לפעול.
את ההתרעה הראשונה קבלה המשטרה למעשה, עוד לפני 6 חודשים, בפיגועי הירי והדקירה, שאירעו ב-24 ו-26 לינואר, ליד מחנה שועפט בצפון העיר, שם נרצח שוטר משמר הגבול רמי זוארץ ז"ל, ו-3 אנשי מג"ב נדקרו, נורו, ונפצעו קשה ובינוני.
כבר אז היה ברור, כי מתכנני הטרור בירושלים, מפעילים מחבל אחד, כדי לפגוע במטרות משטרה הנמצאות במקומות קבועים בשטח, ליד שטחים פלסטינים. כך היה גם בליל שבת האחרון, כאשר הותקפו 2 השוטרים המוצבים כבר שנים דרך קבע ליד שער האריות.
גם כאשר אין התרעות, ואין מידע מודיעיני, יש דרכים לפעול. לדוגמא: הוצאת כל השוטרים מעמדות הקבע שלהם, בירושלים המזרחית. פיזור מאות שוטרים ואנשי שב"כ בשטח, ופריסה משתנה מהירה שלהם. הצבת מארבים, כמו בבית הקברות המוסלמי. הצבת מחסומי פתע. כל אלה יכולים להביא, בדרך מקרית, לתפיסת קצה החוט שיוביל למבצעי הפיגועים.
אולם כאשר בראש מדינת ישראל, עומדת ממשלה שאיננה, מסוגלת להחליט עדיין אם להרוס או לאטום את בתי המחבלים המתאבדים בירושלים, ואיננה פועלת לא ברצועת עזה, לא בלבנון, ולא נגד איראן, וסוריה, והפסיביות הצבאית, המדינית, הביטחונית, היא המוטו שלה, למה שראשי ומפקדי משטרת ישראל, יתנהגו אחרת?