מדוע שר הפנים הפלסטיני סעיד סיאם החזיר בשבת את מליצית החמס לרחובות עזה?

מיוחד ובלעדי למקורות המודיעיניים של תיקדבקה. ביום שישי 26.5 הורה ראש ממשלת פלסטין איסמעיל הנייה, למליצית הביטחון החמושה שהחמס הקים ביחד עם הוועדות העממיות לסגת מ-40 הכיכרות והצמתים של עזה. מאחר ומי ששולט בכיכרות ובצמתים אלה שולט ברצועת עזה, (הקישו כאן לקרוא את הידיעה המקורית שלנו מה-18.5, `קרב ההערכה של החמס על הצמתים והכיכרות בעזה`.)
פורש הדבר מיד כהתקפלות החמס לפני `שריר משאל העם`, שאבו מאזן עשה בשבוע שעבר.
אבל ביום שבת 27.5, חזרו אנשי המיליציה של החמס לרחובות, לפי הוראה של שר הפנים סעיד סיאם.
האם ישנם חילוקי דעות בין הנייה ובין סיאם? התשובה היא לא!
המקורות שלנו מוסרים כי התפתחות זו גם איננה קשורה לעימותים שהתרחשו במשך השבוע שעבר ברצועה, וגם לא `לדו-שיח הלאומי` הנמשך כבר ימים מספר ברמאללה ובעזה, באמצעות מסכי ווידיאו, בין החמס והפת"ח, אלא באירוע שונה לגמרי שהתרחש לפני כעשרה ימים.
סעיד סיאם, הנחשב לאיש החזק בממשלת החמס, יצא מרצועת עזה בדרכו לדמשק במטרה לשכנע את הסורים לזרז את אימונם של קצינים וסמלים אנשי חמס העומדים להגיע לרצועה, כדי שלחמס יהיו מספיק אנשים לאייש את עמדות הפיקוד בכוחות הצבאיים שהם מקימים.
מהרגע בו חצה את מעבר רפיח החלה בו, לפי הוראה מקהיר, מסכת התעללויות והשפלות מצד אנשי מודיעין וחיילים מצריים המאיישים את המחסומים בסיני.
סיאם ושני שומרי ראשו הורדו ממכוניתם, שנשלחה בחזרה לרצועת עזה, ושר הפנים הפלסטיני נאלץ לנסוע לקהיר במונית שירות רגילה בה נדחסו עוד עשרה נוסעים.
בכל מחסום אליו הגיעה המונית הוא הורד ממנה ונערכו אצלו ואצל שומרי ראשו חיפושים מדוקדקים, כאשר המחפשים מעמידים פנים כי אינם יודעים במי מדובר.
בגלל העיכובים הרבים נאלץ סעיד סיאם להחליף את המוניות בהן נסע פעמיים. לבסוף כאשר הגיע לקהיר, רותח מזעם, שיכנו אותו המצרים במלון מעופש ומלוכלך הרחק ממרכז העיר.
צריך לזכור, כי כמה ימים לפני כן נעצר במעבר רפיח, כאשר שב מקהיר דובר החמס, ובחיפוש שנערך בכליו נמצאו כ-800.000 יורו במזומן. הכסף הוחרם על ידי אנשי כוח 17 של אבו מאזן שקיבלו עליהם את האחריות הביטחונית במעבר הגבול. גם סעיד סיאם וגם יתר הנהגת החמס משוכנעים כי המודיעין המצרי הוא שמסר לאנשי אבו מאזן פרטים על הכסף שעומד לעבור.
דבר אחד לא מנעו המצרים מסעיד סיאם, והוא לצאת בסופו של דבר מקהיר לדמשק, ולחזור חזרה לקהיר, ביום חמישי 25.5, כאשר הוא בדרכו לרצועה. הפעם הרשו המצרים לנהגו ולמכוניתו של סיאם להגיע לקהיר כדי לקחת אות לרצועה, אולם עוד לפני שיצא את הבירה המצרית הוא נפגש בבניין מיניסטריון המודיעין המצרי עם עוזריו הבכירים של שר הביון המצרי הגנרל עומר סולימן. הללו הזהירו אותו שהחמס לא יעז להוציא שוב הפעם את המיליציה שלהם לצמתים ולכיכרות ברצועה.
סעיד סיאם חייך לעצמו ולמארחיו והבטיח למצרים למלא את דרישתם.
אולם המקורות של תיקדבקה מוסרים כי מיד עם שובו של סיאם לרצועה ביום ו` 26.5, הוא הורה, בניגוד להבטחותיו לחזור ולהציב את המליציות בעמדות השולטות על החשובות שבצמתים ובכיכרות.
בהחלטתו של סיאם היו שלושה שיקולים עיקריים:
1. לנקום במצרים על ההשפלות שהם העבירו אותו בעת נסיעתו לדמשק.
2.בזמן שסיאם היה בדמשק הצליחו אנשי החמס לשכנע את `גדודי אבו ריש` המרוכזים בחאן יונס ובדיר אל באלח, והנחשבים כחלק מהפת"ח, לעבור לצידם, ולהצטרף למליציה שלהם.
3. אנשי החמס הצליחו לשכנע גם את אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין ברצועה להצטרף אליהם במאבק נגד הפת"ח.
במילים אחרות, מי שקיווה כי אבו מאזן התחזק והחל לבצע צעדים להחזרת שלטונו ברצועה, תלה בכך תקוות מוקדמות מידי. המאבק בין החמס והפת"ח נמצא רק בתחילתו.