מה איננו יודעים על אוסמה בין לאדן? בשנתיים האחרונות הצליח אוסמה בין לאדן להצית שלוש מלחמות אזוריות, קוסבו, צ`צניה וקשמיר. הוא על סף הצתת מלחמה גרעינית בין הודו לפקיסטן. הוא הצליח לחטוף ולהפיל שני מטוסי נוסעים, איג`יפט אייר 990 ואתיופיה אייר 996. לרשותו אימפריה תקשורתית הפרושה על פני כל העולם כולל לווינים ואימפריה פיננסית העובדת באמצעות בנקים אמריקנים ובריטיים. האמריקנים נלחמים בבין לאדן כאשר ידם האחת קשורה מאחורי הגב. מצד אחד הם רוצים ללכוד אותו ואת המטה המבצעי שלו, מצד שני הם אינם מוכנים להלחם נגד האיסלם הפונדמטליסטי. את הלקח הזה למדו חוסני מובארק בקהיר, בוריס ילצין וולדימיר פוטין במוסקבה, המלך פאהד בריאד. עכשיו נצטרך אנו להתרגל לזה בירושלים ובתל-אביב .

האם אוסמה בין לאדן מטפל בעצמו בכל מעשי הטרור שהוא יוזם?
התשובה היא לא. אוסמה בין לאדן רואה את עצמו כמצביא הצבאי של העולם המוסלמי, כצאלח א דין מודרני וכך הוא פועל ומתנהג. במאה ה-12, כאשר צאלח א דין נלחם נגד הצלבנים, לא עמד לרשותו צבא סדיר. לפני כל קרב חדש, היה מעביר קול קורא בעולם המוסלמי ועשרות אלפי לוחמים היו מתגייסים מרחבי המזרח התיכון, חצי האי ערב ואסיה הקטנה להלחם תחת דגלו. באותה שיטה עצמה, נוהג אוסמה בין לאדן. "חייליו" פזורים כמעט על פני העולם כולו, חברים בארגונים מוסלמים קיצוניים מקומיים. הוא עצמו אינו תמיד יודע באיזה ארגונים מדובר והיכן, מתי ומדוע הם פועלים. מהמאגר האנושי הזה, שואב בין לאדן לוחמים למלחמות רחבות היקף, כמו: צ`צניה, בוסניה, קוסובו וקשמיר. עתודת הכוחות הזו אינה מופעלת, בדרך כלל, לביצוע פעולות טרור נקודתיות. הוא עצמו אינו מטפל בכל פיגוע המתבצע בשמו. הוא קובע רק את האידיאולוגיה והמטרות האסטרטגיות של ארגונו הנקרא "אל קאידה"- השיבה, ומותיר את הביצוע לגרעין הקשה של עוזריו.
מי הם "הגרעין הקשה" שמסביב לאוסמה בין לאדן וכיצד הוא פועל?
"הגרעין הקשה" מורכב מארבע שכבות. 1 . נאמניו האישיים של בין לאדן מימי מלחמת אפגאנסטן (1980 – 1989 המונים לא יותר מ- 50 איש המלווים אותו מסוף שנות השבעים ועד היום. הקבוצה כוללת סעודים, מצרים, תימנים, אפגאנים ופקיסטנים, הנמצאים תמיד בסביבתו ואחראיים לביטחונו האישי. 2 .ראשי הג`יהאד האסלאמי המצרי. קבוצה קטנה של 10 עד 15 איש המהווים למעשה את "המטכ"ל" המבצעי וראשי הזרוע הצבאית של אוסמה בין לאדן. 3 . לוחמי אותו ג`יאהד האיסלמי המצרי – בין 400 ל- 600 איש – רובם מצרים. מדובר במעין סיירת מטכ"ל או כוח דלתא של ארה"ב, שאנשיהם הם בעיקר בעלי עבר מודיעיני, צבאי או ביטחוני, שעברו אימונים מיוחדים בלוחמת גרילה. אנשים אלה פוזרו בכוונה תחילה במקומות נידחים כמו כפרי דייגים לאורך הנילוס וחופי הים האדום, המפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי, בקרב שבטים תימנים פראיים, בעיקר באזור חצר מוות, ובישובים קטנים מרוחקים ומבודדים, כמו כפרים של נוודים אתיופיים במדבר האוגדן. כדי להתפרנס ולהיטמע באכלוסיה המקומית, מנהלים לוחמים אלה אורח חיים רגיל כדייגים, רועים או איכרים. הם אף מתחתנים עם בנות המקום ומקימים משפחה. הדבר היחיד המייחד אותם הוא ציוד הקשר המשוכלל המוסתר אצלם, כולל מחשבים מתקדמים ביותר וציוד קשר הפועלים בעזרת רשתות לוויינים ורשתות אינטרנט פרטיות. לוחמים אלה נקראים להשתתף בפעולות צבאיות מיוחדות ומהווים תשתית לוגיסטית ומודיעינית לביצוען.
4. השכבה הרביעית ב"גרעין הקשה" מורכבת מבני משפחת בין לאדן בתימן ובערב הסעודית הנאמנים לו. כאן המקום להעיר כי לא כל בני משפחה ענפה זו תומכים במעשי אוסמה ויש כאלה שניתקו קשר עמו. הנאמנים ממונים על ניהול החברות שבבעלותו, איסוף הכספים לממון פעילותו הצבאית, בייחוד בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי, והשקעתם בשווקי הכספים בעולם. יש לציין כי המדובר לא בסכומים קטנים אלא בהכנסות של מאות מיליונים בשנה ובגורם בעל השפעה רבה בשווקי המטבע הבינלאומיים באסיה ובמערב. אפיק השקעה חשוב אחר של בין לאדן הוא ברכישת חברות תקשורת ומחשבים. בכך הוא משיג את כלי התקשורת המהירים והיעילים ביותר המסוגלים לקשור אותו עם כל פינה בעולם, ולו הנידחת והמרוחקת ביותר.
מה הן מטרותיו של אוסמה בין לאדן?
להלן סדר העדיפויות של אוסמה בין לאדן (במונחים בהם הוא עצמו משתמש):
שחרור חצי האי ערב, ובעיקר ערב הסעודית, מהמשטרים המוסלמים "המושחתים" והקמת ממלכה מוסלמית הנשענת על עקרונות הקוראן וחוקיו.
גירוש הכוחות הצבאיים והכלכליים האמריקנים מחצי האי ערב, המזרח התיכון והמפרץ הפרסי.
קעקוע והריסת האימפריה האמריקנית הנוצרית.
השלטת האיסלאם כדת היחידה ברחבי העולם.
ישראל מהווה אצל בין לאדן מטרה משנית – אפילו זניחה. אם קיימים גורמים מוסלמיים המוכנים לבצע פעולות טרור בישראל, יתמוך בהם בין לאדן לוגיסטית וכספית. אולם הוא לא יפנה ממלחמתו באמריקנים כדי לפעול בצורה מסיבית נגד ישראל, אותה הוא רואה כגרורה אמריקנית שסופה ליפול עם התמוטטות האימפריה האמריקנית. הוא יעשה מאמץ לפגוע במטרה ישראלית רק אם בכך יפגע קשה במטרה אמריקנית אסטרטגית.האם התבצעה פעולה כזו?
התשובה היא כן. ב-23 לנובמבר 1996, נחטפה טיסה 996 של חברת התעופה של אתיופיה, בדרכה מאדיס אבבה לניירובי. זמן קצר לאחר ההמראה, חטפו אותה חמישה או ששה "סטודנטים אתיופים שיכורים" והנחיתו את המטוס בכוח במימי האוקיינוס ההודי ליד איי קומורו. בעת הנחיתה, נהרגו 127 מנוסעי המטוס; 48 ניצלו – כמעט כולם נפצעו. בין ההרוגים היו שבעה ישראלים, מהם חמישה עובדים בכירים של התעשייה אווירית הישראלית. שני האחרים היו אנשי ביטחון ששירתו במה שהוגדר כ"יחידות מיוחדות". עיתון בריטי, הדיילי מייל, טען אז שהמדובר ביחידה 2000, הכפופה ישירות לראש ממשלת ישראל. בישראל האירוע הוגדר כתאונה מצערת ותו לא.
אולם האמת היתה שונה לגמרי. חוטפי המטוס לא היו סטודנטים אתיופים שיכורים כי אם חברי הג`יהאד המצרי שפעלו בשליחותו של אוסמה בין לאדן. במטוס היו נוסף לראשי התעשייה האווירית הישראלית, סוכנת אמריקנית בכירה בשם לסלי אן שאד בת 28 , שעמדה בראש מנגנון הביון האמריקני באתיופיה. עוד בטיסה היו מפקדי חיל האוויר והמודיעין של אוקראינה. הקבוצה כולה היתה בדרכה מאדיס אבבה לישראל לפגישת עבודה למחרת היום במלון המלך דויד בירושלים עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ועם שר הביטחון הישראלי דאז יצחק מרדכי. נושא הפגישה: עסקת נשק סיבובית בין ארצות הברית, ישראל, אתיופיה ואוקראינה, עסקה אשר ללא ספק הייתה מחזקת את אחיזתה האסטרטגית של ארצות הברית בקרן אפריקה. זאת הסיבה להחלטת בין לאדן למנוע אותה. מיד אחרי החטיפה, בודדו החוטפים את האמריקנית, הישראלים והאוקראינים משאר הנוסעים במטוס. כמה רגעים לפני הנחיה בים, פתחו החוטפים באש על כל הקבוצה והרגו את הישראלים, הסוכנת האמריקנית ואת ראש שירותי המודיעין האוקראינים. מפקד חיל האוויר האוקראיני נפצע קשה אך ניצל. נחיתת המטוס, כמו המבצע כולו, תוכננה היטב מראש. עד היום לא ברור כיצד אף אחד מהחוטפים לא נפגע בנחיתה וכיצד כלם הצליחו להעלם מבלי להשאיר עקבות. ככל הנראה, המתינו להם בחוף כדי למלט אותם מהמקום. מאחר וארצות הברית, ישראל ואוקראינה ובייחוד אתיופיה, היו מעונינים להסתיר את הכישלון המודיעיני והביטחוני שבפרשת החטיפה, היא לעולם נחקרה עד תומה. על כך ארצות הברית שילמה מחיר כבד.
כעבור פחות משנתיים, באוגוסט 1998, פוצצו שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה. המחיר היה נורא. 200 הרוגים, למעלה מ-5000 פצועים, רובם בני המקום. הנהג שהסיע את מכונית התופת בניירובי הצליח לברוח מהמכונית כמה שניות טרם הפיצוץ, ניצל ונתפס בידי הקנייתים. כמה שעות לאחר תפיסתו, הצליחו צוותי יחידות הלוחמה נגד טרור של האפ.בי.אי. והסי.אי.איי לאתר את חדרו בבית מלון לא הרחק ממרכז העיר. בחיפוש בחדר, נמצאו פתקים ועליהם מספר טלפון במרוני, בירת איי קומורו. תוך כדי חקירתו, הודה הנהג כי היה מטלפן למספר הטלפון הזה כמה פעמים ביום ומדבר עם אדם שאת זהותו לא ידע. נאמר לו שאיש זה הוא מפקד מבצע פיצוץ השגרירויות וכי עליו להישמע לו. תוך כמה ימים, זיהו האמריקנים את בעל הטלפון כמצרי בשם מוחמד פזוואל. שבועיים לאחר מכן, בתחילת ספטמבר, פשט כוח אמריקני מיוחד על ביתו של פזוואל במרוני, אולם המבוקש וכל בני משפחתו הצליחו להימלט בעוד מועד – כנראה בחיפזון. הם השאירו מאחוריהם את כל רכושם, כולל חפציהם האישיים ובהם שלל חשוב ובלתי צפוי: מחשבים אישיים המכילים אוצר גלום, נתונים מפורטים על פרטי פעולותיו של בין לאדן בקרן ובמזרח אפריקה. נתונים אלה חשפו את כל ההכנות לחטיפת המטוס האתיופי והראו כי פזוואל היה מפקד המבצע. הוא זה שהורה לחוטפים להוציא להורג את הישראלים ואת הסוכנת האמריקנית, והוא זה שחילץ את החוטפים מאתר הנחיתה, בעזרת דייגים מקומיים ששכר,והחביא אותם במשך שבועות. קשה להשתחרר מההרגשה שלוא ארצות הברית וישראל לא היו משקיעות כל כך הרבה מאמצים בלהשתיק את פרשת חטיפת המטוס ובמקום זאת פועלים במרץ לפיענוחה, ייתכן שהיו עולות מהר יותר על עקבותיו של פזוואל, ובכך מונעות את פיצוץ השגרירויות.
אם כך, מדוע אין האמריקנים נלחמים עד חרמה בבין לאדן?
הסיבה העיקרית לכך נעוצה בהלך המחשבה של האמריקנים. הם מפרידים בין אוסמה בין לאדן לבין האיסלאם הפונדמנטליסט, ולכן קשה להם להאמין כי קיים איזה שהוא מנהיג דתי הרוצה להשמידם על היותם נוצרים. התפישה האמריקנית אומרת כי הנצרות והאיסלאם נועדו להתקיים זו בצד זו תוך השלמה הדדית. לכן, בעוד שהם מכריזים מלחמה על בין לאדן ומנסים בכל כוחם לתפוס אותו ולחשוף את מערך הטרור שלו, באותו זמן הם משלימים עם תנועות האיסלאם הפונדמנטליסטי. יותר מזה. אמריקנים אף נלחמו לצידם של מוסלמים פונדמנטליסטים במערכות רבות, כמו המלחמות בבוסניה ובקוסובו.

Print Friendly, PDF & Email