מה הראה הפינוי בחברון על המערכת הפוליטית, וצה"ל?

במהלך אחד ביום שלישי 7.8, בבוקר הצליחה מדינת ישראל, באמצעות פינוי שתי חנויות בחברון, מיושבות ביהודים, לחזור שנתיים אחורנית לאוגוסט 2005, אל ימי ההתנקות הגדולים. זאת לאחר שהיה נראה כי יש לפחות הסכמה לאומית, רופפת, כי לא תהייה חזרה לאירועי ההתנתקות ועמונה.
מדוע? לכך יש 3 סיבות עיקריות.
1. זה לא היה מקרה שפינוי חברון, נקבע יום אחד בלבד לאחר שראש הממשלה אהוד אולמרט, נפגש ביריחו עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. אולמרט המנסה לאחז כלהטוטן המחזיק בעת ובעונה אחת באוויר 12 כדורים, את כולם, החל מהאמריקנים, הפלסטינים, והישראלים, בדהירתו על מקום אחד, לייסד את המדינה הפלסטינית, היה זקוק לאקשן, כדי לתת גוון רציני כלשהו להצגה או לגרוטסקה הגדולה שהוא מציג במפגשיו עם אבו מאזן. חברון הייתה התשובה.
2. פיקוד צה"ל, שהיה חשד שלאחר ההתנקות ועמונה, שמע לקולות ההיגיון, של אנשים כמו פרופ' שלמה אבינרי, שקבעו כי בשום מדינה אחרת בעולם צבא איננו משמש כלי בידי השלטון לפתור בעיות הקשורות באזרחים, ובוודאי שלא בפינוי מבניינים, אלא בעת אסונות טבע, הראה כי לא רק שלא שהשתנה והפיק לקחים מההתנתקות ועמונה, אלא ספק גדול באם הפיק לקחים כפי שהוא טוען ממלחמת לבנון.
פיקוד של צבא המכניס את עצמו באוגוסט 2007, שוב פעם לתוך המבוי הסתום והבלתי נחוץ של סרבנות מתוכננת וידועה מראש, שלא יתאונן לאחר מכן כי מספר המתנדבים לשרות ביחידות קרביות נמצא בירידה.
צבא איננו יכול להיות צבוע כמו הפוליטיקאים ולומר כי הוא יטפל בסרבנות אידיאולוגית-דתית ביד חזקה, בעוד שבבעיות לא פחות חמורות, כמו סרבנות ומרד, שיש להן כבר סממנים של מרי אזרחי המבוסס על חלוקה לשכבות ומעמדות שונים, שהפכו להיות כבר תופעות קבועות, לא רק ב'גבעתי', 'גולני', וגדודים כמו גדוד 'לביא', אלא גם ביחידות אחרות, ביניהן של חיל הים, וחיל האוויר, ששמן עדיין לא הגיע לאוזני הציבור, צה"ל איננו מצליח לטפל. במילים אחרות, תופעת הסרבנות, בצד תופעת 50 אחוז ההשתמטות, הפכה להיות מזמן לתופעה כללית בצה"ל.
3.גם המתנחלים, או מה שמוכנה משום מה 'הימין', הראה בחברון, בדיוק כמו הממשלה וצה"ל, כי אותם סימפטומים בהם היה נגוע בהתנתקות ב-2005, ממשיכים לדבוק בו גם כיום. אז, והיום, הוכח כי אין לכ-250 אלף התושבים היהודים של יהודה ושומרון, מנהיגות היודעת להנהיג, ולתרגם את עמדותיה למכשיר פוליטי יעיל. אם כל מה שמנהיגות זו, או לחילופין המנהיגות הדתית של המתנחלים, מסוגלת לגייס הם כמה מאות בודדות של נערים ונערות, המתבצרים על גגות בחברון או על חורבות חומש, ואחרי כמה שעות מתפנים, כאשר לכולם ברור שמדובר בהצגה שסופה מודפס באותיות גדולות בתוכנייה המחולקת מראש, הרי מדובר באותה אימפוטנטיות, המאפיינת את הממשלה, ואת פיקוד צה"ל.
מדינה הממשיכה ב-2007 את אותם ריטואלים, שלמעשה הן עוויתות פוליטיות ישנות משנות ה-70 או ה-80, היא מדינה שאיננה מצליחה להשתחרר מכבליה עברה, ולעלות על דרך חדשה יוצרת. במילים אחרות, מדובר במדינה בנסיגה. חבל מאוד, שצה"ל הוכיח בחברון, כי הוא ממשיך להיות שבוי בידי כוחות אנכרוניסטיים אלה.

Print Friendly, PDF & Email