מה מתרחש באמת בממשלת בנט-לפיד: נתק מוחלט בין רוה"מ בנט ושר החוץ לפיד ובין פמליותיהם. מדברים רק על נושאים קואליציוניים. גנץ מנהל ממשלה אלטרנטיבית משל עצמו
בנאומו בפני עצרת האו"ם, ביום שני 27.9, אמר ראש הממשלה נפתלי בנט בהתייחסו לממשלה החדשה שהקים: 'יש רגעים בהם מנהיגים חייבים לאחוז בהגה רגע לפני התהום, לעמוד מול הביקורת ולהסיע את המדינה לחוף מבטחים'. כלומר, לפני בנט ישראל עמדה לפני תהום, והמנהיג בנט נחלץ למשימה הלאומית, תוך כדי וויתור על עמדותיו ודעותיו, להציל את ישראל מפני התרסקות לתוך תהום.
לאחר מכן המשיך בנט ותיאר את ממשלתו החדשה כאי של יציבות והגינות.
'היום אנו יושבים יחד סביב השולחן', אמר. 'אנו משוחחים זה עם זה בכבוד, נוהגים זה בזה בהגינות ונושאים מסר: דברים יכולים להתנהל אחרת. אפשר לא להסכים. זה בסדר, למעשה זה חיוני, שאנשים שונים יחשבו אחרת. זה אפילו בסדר להתווכח. כיוון שוויכוח בריא הוא עיקרון בסיסי במסורת היהודית ואחד מסודות ההצלחה של אומת הסטארט-אפ. הוכחנו שאפילו בעידן הרשתות החברתיות, אפשר להתווכח בלי לשנוא'.
ממש חזון אחרית הימים בהם גר זאב עם כבש!
גם כלי התקשורת הישראלית מתארים את בנט כאיש צנוע המנהל את הממשלה בסובלנות ומהימנות.
אולם המצב האידיאלי הזה, שהופיע בנאומו של בנט באו"ם ומופיע בתקשורת התומכת בו, איננו קיים במציאות!
המקורות של תיקדבקה מדווחים, כי בין ראש הממשלה נפתלי בנט, ובין שר החוץ יאיר לפיד, שורר נתק מוחלט, ומלבד כמה שיחות בנושאים קואליציוניים לא מתקיים ביניהם שום קשר, כולל נושאים מדיניים וביטחוניים.
המקורות שלנו מציינים, כי אותו מצב קיים בין הצוותים והלשכות של משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ.
כל צעד או מהלך נשקלים אצל שני הצדדים לפי הקריטריון מה הצד השני יעשה באם צעד זה או אחר ינקטו. לדוגמא, אם בנט היה מחליט שלא לנסוע לעצרת האו"ם לנאום בשעת בוקר מוקדמת ולפני אולם ריק, ברור שיאיר לפיד היה נוסע. בנט לא וויתר ונסע.
המקורות שלנו מדווחים, כי המצב הזה דוחה קבלת החלטות חיוניות למדינת ישראל, מאחר והשיקול המרכזי בהחלטות היום בירושלים הוא לטובת מי, בנט או לפיד, הצעד הזה יועיל בטווח הארוך.
בין הנושאים בהם לא מתקבלות החלטות נמצאים הדיוניים בין ארצות הברית וישראל בנושא הגרעין האיראני, היחסים עם הפלסטינים, והמדיניות הישראלית מול החמאס.
מקורות יודעי דבר במתרחש בממשלה אומרים, כי התנהגותו של שר החוץ יאיר לפיד היא מוזרה. באמצעות גורמים פרטיים בארץ ובעולם הוא מנסה ליצור פריצת דרך מדינית למדינות מוסלמיות שאין לישראל יחסים אתן. לאחר שהרבה אנשים בארץ ובחו"ל טורחים ליצור את הרקע לכך, הוא לפתע מנתק מגע, וכל המאמצים יורדים לטמיון.
לכל זאת יש להוסיף את התנהגותו של שר הביטחון בני גנץ המנהל בתוך הממשלה, מעין ממשלה אלטרנטיבית משלו.
גנץ פועל כך משתי סיבות עיקריות:
1. הוא ממורמר על כך שבנט ולפיד אינם מוכנים לשתף אותו בהכרעות חשובות, במידה ואלה מתקבלות, ואינם מכירים גם בו כחלופה מתאימה לראשות ממשלה.
2. ליצור לחץ על בנט ולפיד באמצעות הפגנת האופציה שתמיד פתוחה לפניו לעזוב את הממשלה, ולהתמנות לראש ממשלה בתמיכת הליכוד.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי מצב זה מאלץ את גורמי הצבא והמודיעין לתדרך את ראש הממשלה בנט, את שר החוץ לפיד, ואת שר הביטחון גנץ כל אחד בנפרד.