מה צריך וכדאי לדעת על מכות מצרים שפקדו את חוסני מובראק ויואב גלנט

מי שרוצה להאמין כי ההמוניים המצריים הם שהצליח להדיח את נשיא מצרים תוך 7 ימים, החל מיום שלישי 25.1 שעה שפרצו ההפגנות והמהומות הראשונות בקהיר, ועד יום שני בלילה 1.2, שעה שמובראק הודיע כי הוא יורד מהשלטון, טועה.
משטר מובראק לא עמד בפני התפרצות פתאומית. הוא עמד בפני מערכה מאורגנת היטב ובכישרון רב, בה השתתפו ארצות הברית, בריטניה וצבא מצרים, אשר קשרו קשר להפיל את הנשיא המצרי.
כל הצגת ההפגנות והמהומות במצרים כאילו המדובר בזעם ההמונים, בוצעה על ידי כורואוגרפים מודיעיניים וצבאיים שכאשר רצו לחצו על הדוושה, והאיצו אותן, וכאשר רצו הרפו ממנה והאלימות פסקה מיד. החלק המעניין והמרתק ביותר בהצגה זו היה כי המדובר בהפגנות המונים ללא מנהיג. זה היה מהלך מתוחכם שהעמיד את הנשיא חוסני מובראק בפני מצב בו אין אדם, או קבוצת אנשים קטנה, שנגדה הוא יכול לפעול. מאחר והוא היה צריך לפעול נגד ההמונים ברחוב מבלי שיש לו מידע מראש מי הם, ומהיכן ומתי הם יופיעו, המערכה שלו להישאר בשלטון הייתה אבודה מראש.
זה לא היה מקרה שכיכר א-תאחריר בקהיר הפכה לבמה הראשית של מהלך ההדחה ההיסטורי שנפרס לפנינו. זו זירה מצומצמת יחסית המוקפת בניינים גבוהים, ביניהם מספר בתי מלון מפוארים, דבר שאפשר לעיתונאים לרכז את עדשות מצלמותיהם, ואת דיווחיהם, על שטח קטן מאוד ועל מספר עוד יותר קטן של אנשים, כאילו הם מדווחים על מה שמתרחש ברחבי מצרים כולה.
מלבד הפגנת ההמונים, ביום מצעדי המיליון, יום ג' 1.2, בו נאספו בערי מצרים השונות כ-4 מיליון איש, ברוב ההפגנות ומסעי האלימות לא השתתפו יותר מכמה אלפי אנשים, ולעיתים קרובות לא יותר מכמה מאות אנשים בלבד, אבל הצופים ברחבי העולם קיבלו את הרושם כי סלון ביתם הפך לכיכר המצרית עצמה.
במילים אחרות, ההפגנות היו מוכנות ומאורגנות היטב על ידי קבוצות של פעילים מקומיים אשר קיבלו הוראות מדוייקות ממנהיגים אלמוניים, אותם נלמד להכיר בחודשים הקרובים בהן יועבר השלטון מידיו של מובראק לידיהם.
זה לא היה מקרה בלבד כאשר נשיא ארצות הברית באראק אובמה אמר ביום ד' 2.2 לפנות בוקר (יום ג' בלילה לפי שעון ארה''ב), בעת שיחת פרידת הטלפון שהוא קיים עם הנשיא מובראק, כי מה שצריך להתרחש עכשיו היא העברה מסודרת של השלטון לידי קבוצת אנשים בעלי מגוון דעות רחב. אפשר וצריך להניח כי הנשיא אובמה יודע בדיוק באיזה אנשים מדובר ומה הן דעותיהם המגוונות.
כל מה שאפשר לומר בשלב זה הוא, כי הדמויות אותן אנו רואים היום על מרכז הבמה המצרית, הן דמויות מעבר, ובמקומן תצמחנה בשמונת החודשים הקרובים בהם מובראק צריך להעביר את השלטון דמויות חדשות אותן נלמד להכיר כראשי המשטר החדש.
אם מובראק, שהיה במשך 30 שנה אחד מ-3 בעלי בירתה העיקריים של ארצות הברית באזור, לאחר מלכי סעודיה, וראשי הממשלה הישראליים, יהסס במשך חודשי מעבר אלה לבצע את אשר הוטל עליו, וקשה להניח שזה יקרה בגילו (82) ומחלתו המתקדמים, המנגנון שהפעיל את ההפגנות והמהומות בשבוע האחרון יחזור להפעילן מחדש. כך שמאוד יתכן כי לא נצטרך להמתין עד ספטמבר 2011, כדי שנדע מי בדיוק שולט בקהיר. דבר זה יכול להתברר עוד קודם לכן בשלושת-ארבעת החודשים הקרובים.
ומהזירה המצרית לזירה הישראלית.
למרות השוני והמרחק בין שתי הדמויות המרכזיות בזירות המצרית והישראלית שהודחו-מובראק וגלנט, השיטות שהביאו להדחתם דומות.
כל מי שרוצה לחשוב או להאמין כי הצדק והיושרה ניצחו במאבק על המינוי של האלוף יואב גלנט להיות רמטכ''ל צה''ל, וזו הדרך בה מוצגים הדברים בתקשרות הישראלית, צריך לדעת כי מי שבאמת ניצח במאבק הוא הרמטכ''ל הנוכחי של צה''ל רב אלוף גבי אשכנזי.
לא מכיוון שהוא התנגד למינוי של גלנט, אלא מפני שהרמטכ''ל אשכנזי הוביל מערכה אותה הסתיר בכשרון רב מהציבור ובמרכזה עמדה שאיפתו להביא ניתוק של המערכת הצבאית הישראלית, כלומר צה''ל מהפיקוח של הדרגים המדיניים במדינת ישראל, וליצור מצב בו  צמרת צה''ל תהייה עצמאית ולא כפופה יותר ישירות לשר הביטחון.
במילים אחרות, שר הביטחון הישראלי יהיה שר טכני, כמו שרי צבאות היבשה, האוויר, והים האמריקנים, ולא שר שקובע מדיניות ואסטרטגיה, כמו שר ההגנה האמריקני.
לשם כך פעל הרמטכ''ל אשכנזי בחשאי, מבלי שאזרחי ישראל יודעים זאת, לשנות את חוק היסוד של צה''ל. הוא ועוזריו הכינו הצעה מפורטת בנושא. במילים אחרות, אשכנזי בהיותו רמטכ''ל פעל לשינוי חוקי היסוד של מדינת ישראל.
זכותו של כל רמטכ''ל וגם של אשכנזי לדחוף ולהציע רעיונות כאלה, וזכותו של שר הביטחון הממונה עליו-אהוד ברק לדחות הצעות כאלה ולהורות לגנוז אותן. אולם ברגע שאשכנזי ועוזריו, תוך כדי שהם משרתים שירות צבאי, הפכו את הנושא לא רק למלחמת עולם נגד שר הביטחון, אלא גם לצעד הגדול הראשון של אשכנזי בזירה הפוליטית הישראלית, הם חצו קווים אדומים שאסור היה להם לחצות.
כפי שבקהיר נבחרה כיכר א-תאחריר להיות זירת העימות הפוליטית המרכזית במצרים, כך ביתו הפרטי של האלוף יואב גלנט, הפך להיות בידי אשפי יחסי ציבור ותקשורת זריזים אלמונים לזירה בה רב אלוף גבי אשכנזי ייעשה את צעדיו הראשונים בזירה הפוליטית.
טירת גלנט, צולמה מהאוויר ומכל הזוויות האפשריות, בליווי מפות, וסימנים עגולים אדומים מודגשים גדולים כאילו המדובר בזירת פשע שבוצעו בה מספר רציחות על ידי אלוף שכונה בידי שר בישראל 'מאפיונר'. כמו בכיכר א-תאחריר חסרה בתמונות ממושב עמיקם, רק זהותה של היד המכוונת.
מלבד חיסולו האישי של יואב גלנט, אשר ביום ב' 1.2 לא רק הודח ממשרת הרמטכ''ל אלא גם הודח משירות בצה''ל, המפסידים הגדולים בקרב הפוליטי הזה, הם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק.
השאלה הגדולה שתישאר כנראה ללא תשובה בינתיים, היא כיצד שלישייה זו, נתניהו, ברק, וגלנט, שייתה צריכה להיות אחראית על ביטחונה וגורלה של ישראל, לא ראו והבינו את המתרחש סביבם. ואם ראו והבינו מדוע לא פעלו כדי למוטט את המהלכים נגדם?
לכן נפילתו של גלנט, היא שלב מתקדם מאוד בנפילתם.
 

Print Friendly, PDF & Email