מה תשובת ישראל לאיומים הפלסטיניים בפיגועי התאבדות?

גורמי ביטחון ישראליים מוסרים, ביום ב' 19.10, כי החמאס הנחה פעילים שלו ביהודה ושומרון  להוציא לפועל פיגועי התאבדות ביהודה ושומרון ובירושלים.
צריך להתייחס בזהירות רבה למידע זה, מאחר והוא סותר את כל ההנחות והודעות של ממשלת ישראל ושל גורמי המודיעין והביטחון בשלושת השבועות האחרונים מאז התחיל גל הטרור הפלסטיני הנוכחי.
אם החמאס נתן עכשיו הוראה לעבור לשלב של פיגועי התאבדות, פירוש הדבר שהוא גם זה שנתן את האות להתחלת גלי טרור הסכינים ופיגועי הירי.  בהקשר זה צריך וכדאי לזכור,  כי האות לפתיחת גל הטרור הנוכחי היה רציחתם של איתם ונעמה הנקין ז"ל ב-1 באוקטובר, שבוצע על ידי חוליית חמישה מחבלים של החמאס משכם.
עצם הדברים של גורמי הביטחון, כי החמאס נותן הוראות לחוליות שלו כיצד לפעול, סותרת דברים קודמים שלהם, כי המדובר בטרור של יחידים, וכי שיתוף הפעולה בין ישראל ומנגנוני הביטחון הפלסטינים הוא הדוק, וכי הרגיעה מתקרבת.
כל אחת מטענות והנחות אלה הופרכו בשלושה השבועות האחרונים, והאירועים בשטח הוכיחו כי הם אינם נכונים.  
אם החמאס הוא המכוון את עוצמת הלהבות בגל הטרור הנוכחי, מדוע ישראל ומערכת הביטחון  לא רק שאיננה פועלת צבאית נגד החמאס, אלא מתירה לו ולמפגינים שהוא מארגן ברצועת עזה לחצות את גבול ישראל  ולהבעיר שם את השטח? 
כיצד קורה שדווקא בימים אלה צה''ל מאותת לחמאס, כי הוא מוכן לסבול פעולות כאלה בתנאי שהן לא תעבורנה גבול מסוים?  הרי האיתות ברצועה, נקלט היטב גם בירושלים, יהודה ושומרון!
הולך ומתעצם הרושם שהממשלה, צה''ל ושירותי המודיעין הישראליים, במקום לנהל מלחמת חומרה בטרור, מנהלים מדיניות של 'הכלה ביטחונית'.
למדיניות כזו יש הגיון והצדקה באם היא פועלת בשטח ומביאה לירידה הדרגתית בפיגועים, ובמספר המשתתפים שבהם.
לפי הגרסא הרשמית בשלב הראשון היה טרור של אבנים ובקבוקי תבערה. בשלב השני היה טרור דריסה. השלב השלישי הייה טרור סכינים. השלב הרביעי הביא אתו את פיגועי הירי. עכשיו אנו עומדים, לפי הגורמים הרשמים לפני הגל החמישי שהוא יהיה  גל של פיגועי התאבדות.
אבל מה שקורה בשטח הוא ההפך הגמור.
כל הגורמים האלה שהופרדו  עבורנו בצורה מלאכותית הופיעו בצורה זו או אחרת ברוב שכבות פיגועי הטרור כאשר אליהם נוספה גם התופעה של השתתפותם של ערבים ישראליים בפיגועים.  
גם פיגועי הסכינים, הדריסה והירי-הם סוג של פיגועי התאבדות.
במילים אחרות, התשובה שצה''ל, משטרת ישראל, והשב"כ העמידו מול הגל הנוכחי של הטרור הפלסטיני לפיה  כל מחבל ישלם בחייו תוך כדי הפיגוע, איננה פועלת. המחבלים משלמים בחייהם, אבל הטרור לא רק שלא נפסק אלא מתגבר.
אפילו מהעין של האזרח הפשוט, שאיננו מומחה למלחמה בטרור, לא נעלמה העובדה כי משהו איננו פועל כאן כשורה.
מדוע אם אין יד מכוונת, ואם ראש הממשלה בנימין נתניהו מוכן לעשות הכול להרגיע את השטח גם להיפגש עם יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, מתוך ידיעה מראש שהוא איננו רוצה להיפגש אתו, מדוע הטרור נמשך ואין שום גורם שייתן צפירת הרגעה והכול יחזור להיות רגוע  כפי שהיה קודם.
וזו בדיוק הנקודה.
הגורמים המדיניים והביטחוניים מוכנים לעשות כמעט הכול כדי לחזור לשגרה. אבל זו המדיניות שתרחיק אותה מהם ומהרחובות בישראל.
ככל שהם ישאפו יותר לחזור לרגיעה, כך היא יותר תתרחק מהם. זה אולי לא נעים לומר, אבל זה הכרחי לומר.
אם החמאס מאיים בפיגועי התאבדות מדוע אין שום תגובה ישראלית. חייבים לחכות עד לשפך הדמים הבא, כדי להגיב?
ואם ג'יבריל ראג'וב. מרואיין חביב על כלי התקשרות הישראלים, רוצה שהתלמידים הפלסטינים ישננו את צוואות הטרוריסטים הפלסטינים, צריך לשים אותו מיד מאחורי סורג ובריח. 
אם החליטו להקים חומות בידוד מסביב לעיסואייה ולג'בל מוכבר בירושלים, מדוע לפתע פעולה זו הופסקה בגלל סיסמת השווא המגוחכת כי ממשלת נתניהו מחלקת את ירושלים.
מדוע כל צעד ביטחוני מלווה בהיסוסים, בגמגומים וברמזים, ובמילים גבוהות וריקות.
עברו כבר 48 השעות מאז שהודיעו בקול תרועה כי זה מרווח הזמן שנשאר למשפחות המחבלים עד שבתיהם יהרסו.
מה קרה עם חלוף המועד?
עוד נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר  יגע ומצא את 'הסיסמא המנצחת  'האינטרנט, זה בן לאדן פינת צוקרברג'.
כאשר מנהיגים פוליטיים מתחילים לערבב שמות בינלאומיים בטרור הפלסטיני, זו לא רק איוולת מדרגה ראשונה, זה גם סימן שלנתניהו  אין יותר מילים מה להגיד.
נגד טרור נלחמים בנחישות, בשיטות נסתרות ומתוחכמות כאשר בבסיסן קיימת רק הגדרה אחת: 'לכל טרוריסט ישנה כתובת אחת'.
מה שברור הוא, כי הדרגים המדיניים, הביטחוניים, והמודיעיניים  הישראליים אינם רוצים לראות כתובת זו למרות שהיא כתובה על הקיר!