מול הפגזת טילי הקסאם, ממשלה וצמרת צבאית משותקים.

<מיוחד למקורות הצבאיים של תיקדבקה: לאחר הפסקה של 5 שעות חודש בבוקר יום ד' 16.5 ירי טילי הקסאם על שדרות ועל דרום אשקלון. נורו 10 טילים. הפת"ח-גדודי אל אקצא הצטרפו לירי הטילים.
מתוך רצון להפגין את יכולתו הצבאית, וכי הוא מסוגל לפעול ביותר מחזית אחת, ולירות מספר טילים דומה לזה שחיזבאללה שיגר במלחמה,פתח החמס ביום ג' (15.5) בערב, לאחר שבמשך היום ניהל קרבות קשים עם הפת"ח, בירי של מטחי טילי קסאם כבדים על שדרות. בלילה, הרחיב החמס את הפגזת טילים כשהוא מנסה לפגוע בנתיבות וסביבותיה, ולעבר אזורי נחל עוז, עלומים, בארי, גבים, אור הנר, וכפר עזה. לקראת חצות פגיעה ישירה במתקן אסטרטגי ליד אשקלון. אזור נירים הופגז במרגמות. החמס ממשיך לאיים כי הוא עומד לירות עוד טילים רבים. עד 0:200 לפנות בוקר נורו למעלה מ-35 טילי קסאם, ופגזי מרגמה, מהם 22 על שדרות. ישנם לפחות 30 פצועים מהם 2 קשה. אישה שנפגעה בראשה וגבר פצוע קשה בגבו, שמצבם השתפר מאוחר יותר. 3 פצועים בינוני, ביניהם ילד, ו-13 פצועים קל. ישנם עשרות נפגעי חרדה. לפחות 10 פגיעות ישירות במרכז העיר. בכמה מקומות בעיר ובסביבתה פרצו שריפות. פצועים פונו תחת התפוצצויות טילים. צה"ל הגיב בירי תותחים ממסוקים אל שטחים ריקים וחשוכים. הלימודים ביום ד' 16.5, בבתי הספר ובכל מוסדות החינוך באזור, בוטלו.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה: ירי המסוקים בלילה ובים ד' בבוקר אל שטחים ריקים, הוא כמובן עוד סימפטום למצב הנלעג בו הדרג המדיני דחק את צה"ל ברצועת עזה.
האירוניה היא עוד יותר גדולה, כאשר בעיצומו של תרגיל המפקדות הגדול של צה"ל, מתגלה שצה"ל איננו מסוגל להגיב צבאית, על הפגזה כבדה מהרצועה. מאחר ובתרגיל הזה, לדברי מארגניו, מתורגלים מצבי חירום פתאומיים של לחימה בכמה חזיתות, הרי הלקח הראשוני מהתרגיל הוא, כי שום דבר לא השתנה בפעולת הצבא מאז מלחמת לבנון. טכנית ולוגיסטית הצבא מוכן למלחמה. מעשית בשטח, הצבא נשאר משותק כפי שהיה.
באירועי הלילה בשדרות יש עוד לקח חשוב אחד. בעת פרסום מסקנות ועדת וינוגרד, ראינו כיצד ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון עמיר פרץ מטילים את רוב האחריות למה שהתרחש במלחמה על הצבא. ביום ג' בלילה, אנו רואים בבירור כי לא הצבא אשם, אלא שהשיתוק המחשבתי האסטרטגי מתחיל מלמעלה, מהדרג המדיני. זו הייתה השיטה בה נקט אריאל שרון. כך הוא הכניע את הצבא והכריח אותו, בעזרתו של דן חלוץ, לבצע את תוכנית הנסיגה, שהייתה בניגוד לכל אינטרס ביטחוני של ישראל. בדיוק באותה שיטת שיתוק נוקט אולמרט כאשר הוא מבצע את תוכנית ההבלגה שלו.
ברגעים אלה, של קרבות קשים בין החמס והפת"ח ברצועת עזה, כמובן שאסור לצה"ל להתערב ולהגיב על ירי הקסאמים, ובוודאי שלא להכניס חיילים לרצועה. אולם הנקודה היא אחרת. הדברים בתוך עזה לא היו מגיעים למה שמתחולל היום, אלמלא ישראל וצה"ל היו נוקטים מדיניות אחרת כלפי המתרחש ברצועה והברחות הנשק, כולל הטילים, המסיביות אליה, וחיזוקו המתמיד של החמס, כתוצאה ישירה ותחת מדיניות ההבלגה של אולמרט-פרץ. עכשיו ברגעי משבר מדיניות זו פשטה את הרגל ואין לישראל ולצה"ל במה ואיך להגיב. ואם אתם סבורים, כי כאשר ליל ההפגזות יסתיים, והקרבות הפנימיים בעזה יירגעו, אזי ממשלת ישראל תפעל?
אם אתם חושבים כך, אתם טועים. לכן כאשר ההפגזה הבאה על שדרות ועל מטרות אחרות בישראל תבוא, היא תהייה כבדה יותר מזו שנחתה על שדרות ביום ג' 15.7, בלילה.

Print Friendly, PDF & Email