מול נאום ערפאת של אבו מאזן, והנאום הביטחוני של נתניהו, קורא הקוורטט לחידוש המו"מ

שני הנאומים של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ויו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, בעצרת האו''ם ביום שישי 23.9, הצטיינו בנקודה אחת: שניהם קראו למו''מ ישראלי-פלסטני, כאשר אף אחד מהם לא רק  שלא  אומר כיצד אפשר לקדם אותו, אלא אף אחד מהשניים גם לא רמז כי מו''מ כזה עומד להתחדש בקרוב.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי בעת ששני הנואמים האלה נישאו, נערכו מאחורי הקלעים דיונים קדחתניים של הקוורטט המזרח תיכוני בהשתתפות מזכיר האו''ם באן קי מון. במסדרונות האו''ם פשטו שמועות כי עוד ביום שישי יופיעו חברי הקוורטט ויודיעו כי הם הגיעו לנוסחה שעל פיה יחודש המו''מ הישראלי פלסטיני בקרוב, וכי שני המנהיגים בנימין נתניהו ואבו מאזן נתנו לנוסחה זו את הסכמתם.
ואכן קרוב לחצות פרסם הקוורטט הודעה האומרת, כי על שני הצדדים לחדש את המו''מ ביניהם תוך חודש ולסיים אותו תוך שנה. בתקופת זמן זו על שני הצדדים להימנע מצעדים שהוגדרו על ידי הקוורטט 'כמתגרים'.
ב-23 לספטמבר 2011, הוברר שוב, כי לפחות בפומבי, אין אפשרות לגשר בין הצרכים והדרישות הביטחוניות של ישראל, לבין השאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני.
הסיבה העיקרית לכך כפי שהיה במשך 63 שנות הסכסוך, הייתה ביום שישי, נאום נוסח יאסר ערפאת שנשא אבו מאזן. הנאום התרכז במסע דה-לגיטימציה וקעקוע דמותה של מדינת ישראל, והצגתה כמדינה של כובשים המפעילים טרור, דיכוי, גניבת מים, שיסוי כלבים, וחפירות מכוונת הבאות למוטט את מסגדי הר הבית. זה היה נאום שנועד להמונים הפלסטינים, אבל גם למיליוני הערבים המשתתפים במרד הערבי.
נתניהו לעומת זאת, נשא נאום המיועד לישראליים, וגם לדעת הקהל האמריקנית, שהיא המשענת הביטחונית והבינלאומית העיקרית של ישראל.  שני הנאומים הוכיחו, כי כמו בעבר, גם במזרח התיכון של המרד הערבי היום, אין אפשרות לגשר בין עמדות שני הצדדים.
בנאומו בפני עצרת האו''ם, האשים אבו מאזן, את ההתנחלויות הישראליות כראש החץ הישראלי נגד הפלסטינים.
המנהיג הפלסטיני צייר תמונה שקרית של החיים הקשים והאכזריים בהם נמצאים הפלסטינים, ושל המהלכים המדיניים הפלסטינים, מבלי להזכיר במילה אחת את מערכות הטרור, כולל טרור המתאבדים, שהפלסטינים ניהלו נגד ישראל.
לפי תמונת השחור והלבן ששרטט אבו מאזן, ישראל כולה צבועה בשחור, והפלסטינים המדוכאים בלבן.
את נאומו בעצרת שזכה למחיאות כפיים רבות, ולכך שחלק גדול מנציגי המדינות שנכחו בעולם קמו כמה פעמים על רגליהם לאות כבוש ותמיכה בדבריו, חילק אבו מאזן לשלושה חלקים.
בחלק הראשון התרכז המנהיג הפלסטיני, בהתקפה פרועה על ישראל, צה''ל, והמתנחלים, הפועלים לדבריו תוך תיאום, כדי לגזול מהם את הטריטוריה המגיעה להם לדעתו.
מבלי להזכיר במילה אחת מדוע הוקמה גדר הביטחון הישראלית, אותה כינה אבו מאזן במשך כל נאומו כ'גדר אפארטייד', האשים אבו מאזן אותה כמכשיר עיקרי לגזילת אדמותיהם של הפלסטינים, כולל בחלקי ירושלים השונים.את הצעדים הישראליים הגדיר כצעדים שנועדו להרוס את התשתיות ואת הסיכויים להקמתה של מדינה פלסטינית.
בחלק השני של נאומו, מיתן אבו מאזן במקצת את דבריו, ואמר כי מטרתם של הפלסטינים היא לא להביא לדה-לגיטימציה של ישראל אלה להקים מדינה פלסטינית עצמאית שתתקיים לצד ישראל בשלום. אבו מאזן מנה את כל המאמצים וההישגים שהפלסטינים השקיעו בהקמת המערכות והמוסדות של המדינה הפלסטינית בדרך, והציג תמונה לפיה הפלסטינים ממוכנים עתה לקבל את עצמאותם ולהפעיל מדינה משלהם.
את סכסוך  הדמים המר בין הרשות הפלסטינית, הפת''ח, והחמס, והקרע בין רמאללה לעזה, הציג אבו מאזן כהסכמה בין הפת''ח והחמס לאיחוד לאומי.
בחלק השלישי של נאומו חזר אבו מאזן לתקוף בחריפות אפילו גדולה יותר מאשר בתחילת נאומו. בדברו על ארץ ישראל כעל ארצם של הנביאים הזכיר אבו מאזן רק שני נביאים, את ישו ואת מוחמד, מבלי שיזכיר אף נביא יהודי. מיד לאחר מכן האשים את ישראל בפגיעה מכוונת בחופש הדת.
ראש ממשלת ישראל נתניהו בחר לענות לאבו מאזן בדרך מתונה. הוא תיאר את מאמצי השלום של ישראל מאז סוף שנות ה-90, ב-2005, כאשר ישראל נסוגה מעזה, וב-2008, כאשר שלושת ראשי ממשלות ישראל דאז אהוד ברק, אריאל שרון, ואהוד אולמרט, הציעו לפלסטינים הצעות מרחיקות לכת, אולם הם דחו את כולן. נתניהו הגדיר את דרישתו של אבו מאזן כי המדינה הפלסטינית תהייה נקייה מיהודים, כטיהור אתני, ואמר כי זו היא הגזענות האמתית. הוא דחה את האשמותיו של אבו מאזן כי ההתנחלויות הן לב הסכסוך בין הישראלים לפלסטינים, ואמר, כי לב הסכסוך הוא סירובם של הפלסטינים להסכים למדינה יהודית בכל גבולות שהם, ולהכיר בה כבמדינה יהודית.
ראש הממשלה קרא לעצרת האו''ם להכיר בכך, כי קודם יש להכיר בשלום ישראלי-פלסטיני, ורק אחר כך בהקמתה של מדינה פלסטינית.
נתניהו הציג מעל בימת האו''ם, עמדה האומרת כי במסגרת הסכם שיושג יצטרכו הפלסטינים להכיר בכך, כי במקומות אסטרטגיים במדינה שהם יקבלו תהייה נוכחות של כוחות צבאיים ישראליים.