מועצת גדולי התורה של ש"ס בראשותו של הרב עובדיה יוסף החליטה כי ש"ס לא תצטרף לקואליציה בראשות ציפי ליבני.

המקורות של תיקדבקה מוסרים, כי בזאת נסתם הגולל על ניסיונותיה של ליבני להקים ממשלה, וביום א' 26.10, היא תלך לנשיא המדינה שמעון פרס ותמליץ לפניו לפזר את הכנסת ולהכריז על בחירות כלליות חדשות.
הסיכויים כי מפלגת 'העבודה' בראשותו של אהוד ברק תסכים להשתתף בממשלה צרה בראשות ליבני, שתשען על קולות חברי הכנסת הערבים. כמעט ואינם קיימים. מאז תחילת חודש ספטמבר, כאשר נשיא המדינה הטיל על ליבני את תפקיד הרכבת הממשלה, הסיכויים שלה להצליח בכך נראו קלושים מאוד. אלא אם כן אהוד ברק ישנה את החלטתו שלא להצטרף לממשלה לא יציבה שתכהן תקופה קצרה. היחידים ששידרו אופטימיות לגבי סיכוייה, היו כלי התקשורת הישראלים שהתגייסו, מבלי שאפילו ינסו לכסות על כך, להבטיח את בחירתה. אולם בשטח הפוליטי המציאות הייתה שונה לחלוטין. רוב ראשי המפלגות בארץ המכירים את ציפי ליבני מקרוב, כולל חלק מראשי 'קדימה', סברו כי היא איננה מסוגלת למלא את תפקיד ראש הממשלה. לכך נוספו שורה של טעויות קשות שליבני עשתה בעצמה בעת המו"מ הקואליציוני.
במקום להתחיל להתנהג כראש ממשלה וכמנהיג לאומי, ולפרוש ולפרט את תוכניות העשייה שלה בפני הציבור, במטרה ליצור בסיס תמיכה רחב, שישפיע גם על המפלגות אתן ניהלה מו"מ, התנהגה ליבני כאילו ראשות הממשלה מובטחת לה, והיא הרחיקה את עצמה גם מהפוליטיקאים וגם מהציבור הרחב. במשך כל המו"מ הקואליציוני, איש לא שמע ממנה מה הן תוכניותיה לא בנושאים הביטחוניים, הפנימיים, כחינוך ובריאות, ולא בנושא העיקרי שעניין את כל אזרחי ישראל, המשבר הפיננסי בעולם, וכיצד הוא ישפיע על ישראל, ועל כיסו של כל אזרח. כל מה שליבני אמרה, הוא כי צריך 'לגלות אחריות'. את המטבע השחוקה הזו, לא המפלגות ולא הציבור בארץ קנו.