מחכים לפיגוע הגדול.

תיקדבקה: הפיגוע ביום ב` 5.12 בנתניה בו נרצחו 5 ישראלים ולמעלה מ-50 נפצעו, תפס את המערכת הפוליטית והביטחונית בהפתעה. מעניין ומצמרר היה לראות כיצד המערכת הביטחונית הגיבה באיטיות משוועת. חצי שעה לאחר הפיגוע היו עדיין קציני משטרה רבים בדרך למקום הפיגוע, מדווחים ממכוניותיהם. מד"א שהתחנה שלו בנתניה סמוכה מאוד למקום הפיגוע, היה המהיר והיעיל מכולם.
המערכת הביטחונית אשר עוסקת בימים האחרונים בתרגילי אימונים אוויריים, והפגזות ארטילריה של חולות ריקים ברצועת עזה בתגובה על ירי הקסאמים, והמערכת המודיעינית הופתעה גם היא. איש לא ציפה, לאחר כל המאמץ שהושקע במלחמה בטרור בצפון השומרון, כי דווקא משם ייצא פיגוע התאבדות נוסף, ושוב פעם בנתניה. כשאר חיל אוויר ותותחים מתנייעים יורים סתם לתוך האפלה, אין צורך להעמיד פנים ולשאול מדוע שוטרים ברחוב הראשי בנתניה אינם יורים ופוגעים במחבל מתאבד ברחוב הראשי של נתניה? גם הם רואים, שומעים מה מתרחש סביבם, ונוהגים בדיוק כפי שנוהגים הממונים עליהם.
השר לביטחון הפנים גדעון עזרא, העסוק בימים אלא בקידומה של מפלגתו החדש, הפליט לא בכוונה את המילים, `כי אנו יודעים שמרכז הטרור מתרכז בצפון השומרון.` הוא כמובן לא טרח להסביר כיצד קביעה זו מתיישבת עם העובדה שראש הממשלה והוא עצמו הסבירו רק לפני שלושה חודשים למה צריך לפנות את היישוביים והכוחות הישראלים מצפון השומרון. מדוע צריכה ישראל הייתה לפנות דווקא אזור בו מתרכז הטרור הפלסטיני? כדי להקל עליו לבצע פיגועים?
אבל לשאלות אלה אין היום תשובה, כפי שאין תשובה למה ישראל הסכימה להכנסתו של ארגון אל קעידה לרצועת עזה? האם יש עוד מדינה אחת בעולם אשר מרצונה הסכימה לעזור לאל קעידה לפרוס את כוחותיו לאורך גבולותיה? התשובה היא לא! כל המדינות אפילו האירופאים, עושים ככל יכולתם להרחיק סכנה זו הרחק זו מהם, אולם בישראל מקרבים אותה! בעוד כמה ימים, לאחר שיסתיימו ההלוויות, יגיעו הנה שפע של פקידים אמריקנים ואירופאים, כדי להפעיל לחץ לפתיחת המעבר הישיר בין הגדה והרצועה, בו לישראל לא יהיה כל פיקוח ביטחוני על המשתמשים בו. בכך ייווצר הקשר הישיר והבטוח ביותר בין הטרור הפלסטיני והאיסלמי בעזה, ומרכז הטרור בצפון השומרון, וזאת כאילו בחדרה, נתניה, מושב שובה, או קיבוץ כרמיה, לא קרה דבר. גם אז נשמע מראש הממשלה, שותפיו הבכירים והפחות בכירים לדרכו הפוליטית, ובוודאי גם מהשר לביטחון הפנים, מדוע ישראל חייבת לבצע צעדים אלה, למען עתיד בטוח יותר.
לפי משאלי דעת הקהל אין ספק כי נימוק זה מתקבל יפה בחלקים גדולים בציבור הישראלי.
היחיד במערכת הפוליטית החדשה מתהווה לנגד עינינו, שהתכונן לפיגוע היה דווקא יו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ. הוא כינס מיד התייעצות ביטחונית בה השתתפו אנשי ביטחון בכירים לשעבר כמו אהוד ברק, מתן וילנאי, אפרים סנה, ואריה עמית. זה היה ניסיון שקוף להראות כי הוא פועל מהר יותר מאריאל שרון, וממערכת הביטחון, ולמעשה הוא מתפקד כבר כממשלה אלטרנטיבית, המסוגלת לתפקד גם בנושאים חברתיים וגם בנושאים ביטחוניים.
אולם המציאות היא הרבה יותר חמורה:
כל ראשי המפלגות,לא ציפו לפיגוע בנתניה, אולם הם בהחלט החלו כבר בהכנות חשאיות לקראת מה שהם מכנים `הפיגוע הגדול שבדרך.` לפי המידע שבידיהם, באמצעיתה/שיאה של מערכת הבחירות, יבצעו אל קעידה, הפלסטינים, או שניהם ביחד מגה פיגוע, אשר מטרתו תהייה להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל. את קצה הקרחון של ההכנות הנסתרות האלה לקראת התרחשות כזו ראינו `בהתייעצות הביטחונית` שכינס עמיר פרץ. אפשר וצריך להניח כי לא אריאל שרון, בנימין נתניהו, ושאול מופז יפגרו אחריו בהשמעת קולות פעולה רמים שמאחריהם אין שום צעדים ממשיים. קולות שכולם כבר התרגלו אליהם, הישראלים והפלסטינים, כאחד.
כל אלה הם משחקים פוליטיים מעניינים רק שהשורה התחתונה שלהם מסתיימת תמיד בתוצאה נוראה אחת: שמותיהם של הישראלים שנרצחו ביום ב` בנתניה. הפעם נרצחו רק חמישה.