מטריארכיה במפלגת העבודה.

תיקדבקה. מהומה בשלולית הקטנה של התקשרות הישראלית. העיתונאית שלי יחימוביץ` מצטרפת למפלגת העבודה. מי שרוצה לעשות כותרות מעיתונאית העוברת לחיים הפוליטיים, כשהיא מודה `אני אינני מדווחת באובייקטיביות לי יש אג`נדה`, שיבושם לו. בכל מקום אחר בעולם הצפרדע המקפצת הזו הייתה סוחטת בקושי שורה אחת.
אולם השאלה היא לא פרצופה של העיתונות הישראלית, אלא לאן עמיר פרץ מוליך את מפלגת העבודה?
עם שלי יחימוביץ` מצד אחד שלו ומהצד השני יולי תמיר, מתחילה התמונה להתבהר. כאשר עמיר פרץ אומר שהוא מדבר על מפלגה סוציאל-דמוקרטית, ואלה הם מועמדי הרכש שלו, הוא מדבר על מפלגת שינקין חדשה.
אפשר וצריך להניח כי שחקן הרכש מהשבוע שעבר, ומי שמיועד להיות שר האוצר אצל עמיר פרץ פרופ` ברוורמן, שרק לפני כמה ימים הכריז כי פרץ `איננו קומוניסט, הוא ביל קלינטון או טוני בלייר`, חיפש לעצמו ביום ג` 29.11 בבוקר בונקר עמוק להתחבא בו כאשר שמע את הגיגיה העמוקים של יחימוביץ` `על שלטון בעלי ההון הימניים המשתולל במדינת ישראל.` אנשים עיוורים וחד ממדיים כמו יחימוביץ` אף פעם לא שמעו כמובן על בעלי הון `שמאליים,` אצלם מרוכז חלק גדול מההון במדינה זו.
כל המושגים האלה משנות ה-30 של המאה הקודמת, שאין להם כל ערך ומשמעות בעולם הפוליטי- פיננסי של היום, עדיין משמשים כקודים נסתרים בידי קבוצות אלטיסטיות ישראליות אשר מקוות לכבוש יום אחד את השלטון. ייקח הרבה זמן אם בכלל , לעמיר פרץ להתאושש ממהלך `שלי`. במהלך חסר חשיבות זה הוא גזר את גורלו וגורל מפלגת העבודה, להיות מפלגת שוליים, כאשר משני צידיו שתי נשים קיצוניות, שלא יאפשרו לו להוציא מילה אחת מיותרת שאיננה מתאימה לכיוון החלוד שלהן.
מול השיתוק המוחלט בליכוד, בינתיים היתרון הגדול הוא בידי המפלגה הגוליסטית החדשה בישראל, מפלגת `קדימה` שבראשות אריאל שרון. בינתיים…