מי אתה מר ברגותי? מה הוא באמת התנזים, והאם קיימים כמה "תנזימים" בשטח? איך הוא בנוי ואיך הוא פועל? והאם הארגון כפוף לערפאת או לא?

דובר ישראלי אמר ביום חמישי לפנות בוקר 19.10, כי אם האש הפלסטינית לא תפסק ביום שישי, "ישראל תהיה מוכנה להגיב וכי יש לצפות להתפתחויות קשות". מאחר וועידת הפסגה הערבית עומדת להתכנס בסוף שבוע זה קשה להאמין כי הפלסטינים יתרשמו מהצהרה זו. להפך. בשלב זה יאסר ערפאת ואנשי פת"ח בשטח מעונינים להסלים את ההתנגשויות כדי ליצור רקע מתאים לקבלת החלטות רצויות להם על ידי המנהיגים הערבים. חוגי ביטחון ישראלים סבורים כי התנזים, החמס והג`יאהד האיסלמי, ינסו לבצע בשלושת הימים הקרובים התפרעויות, תקריות ירי ופיגועים בקנה מידה גדול. בהתפתחויות כאלה עיקר הפעילות הצבאית הפלסטינית תבוצע על ידי אנשי התנזים ומפקדם מרואן ברגותי.
בראיונות רדיו וטלוויזיה, ביום ד` 18.10 , אמר ברגותי כי למרות הסכם הפסקת האש שערפאת קבל בשארם א-שייח` הוא והתנזים ימשיכו בלחימה עד אשר הפלסטינים יזכו לעצמאות ו"ירושלים תשוחרר". אולם כאשר נשאל באם הוא מכיר בסמכותו של יאסר ערפאת כמנהיג הפלסטיני העליון תשובתו היתה, "כן, אבל המאבק והלחימה נמשכים".
מומחי תיק דבקה לטרור מגישים כאן פרופיל של המנהיג והתנועה ועונים על השאלה מי אתה באמת מר מרואן ברגותי? מי הם אנשי התנזים? כיצד הם מאורגנים ומה הן השיטות הצבאיות שלהם? והאם הארגון מציית או אינו מציית ליאסר עראפת?
פירוש המילה "תנזים" בערבית היא "ארגון" והמילה "תנזים" היא חלק מהשם המקורי של הפת"ח. "תנזים פת"ח", בעברית, "ארגון פת"ח". התנזים מונה כיום בין 8.000 ל- 10.000 איש, רובם צעירים פלסטינים בגילים 13-18. התנזים הוקם ב-1994 על ידי יאסר ערפאת, מיד לאחר הגיעו לעזה לאחר חתימת הסכמי אוסלו, במטרה לשמש אותו כזרוע הצבאית האישית שלו ולאפשר לו לפעול בדיוק כפי שאנו רואים היום. בכפל לשון וכפל כוונות ומטרות. מצד אחד, להשמיע כלפי דעת הקהל העולמית והישראלית נכונות לפשרה ולשלום ומהצד השני לבצע פעולות צבאיות אשר יקדמו את מטרותיו האמיתיות. החזרת כל האדמות הפלסטיניות הכבושות, כולל אלה שאבדו לפלסטינים במלחמת 1948. הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים והחזרת כל הפליטים הפלסטינים לארץ ישראל. לכן אנשי ומפקדי התנזים כפופים ישירות לערפאת ומקבלים ממנו ישירות את פקודותיהם. כל הדיבורים כאילו ערפאת איבד את השליטה על אנשי התנזים והוא אינו יכול להורות להם להפסיק את האש לא רק שאינם נכונים אלא עוזרים בעקיפין לעראפת לבצע את מדיניות כפל הלשון וכפל המטרות שלו.
התנזים בנוי כארגון צבאי לכל דבר, דומה מאוד למערך ההגנה המרחבית הישראלית. בחיי יום יום אנשי התנזים הם אזרחים העובדים לפרנסתם. פעם או פעמיים בשבוע הם נפגשים בשעות הערב, במקומות מגוריהם, כדי לשמוע הרצאות ולהתאמן בהפעלת כלי נשק. האימונים כוללים, שימוש ברובי סער קלצ`ניקוב, או אם-16, זריקת רימונים, הכנת חומרי נפץ ובניית מטעני חבלה, קרב מגע, לוחמה בשטח בנוי והפעלת נשק אנטי טנקי כמו אר.פי.ג`י וטילי לאו, שנגנבו ממחסני החירום של צה"ל. פריצה למחנות צה"ל לשם השגת כלי נשק ותחמושת הוא חלק מתוכנית האימונים של אנשי התנזים.
כמעט בכל עיר, עיירה או כפר פלסטיני, חוץ מאשר באזור הר חברון, קיימת יחידה של אנשי תנזים. כאשר יש צורך לקרוא או לגייס את האנשים המקומיים לפעולה מקבל המפקד המקומי הוראה מוצפנת בטלפון או באמצעות שליח והוא זה שאוסף את אנשי היחידה המקומית, נותן להם הוראות ואף בעת הצורך מחלק להם את כלי הנשק המוסתרים בסליקים.
מפקד התנזים הוא מרואן ברגותי, שהוא בן 41 .בתחילת שנות השמונים, ברגותי היה סטודנט באוניברסיטת ביר זית. הוא נעצר על ידי הישראלים כחשוד בהכנת פעולות טרור ושהה 7 שנים בבתי סוהר ישראלים עד אשר הוגלה לתוניס שם הצטרף למפקדתו של יאסר ערפאת. את אינתיפדת 1987הוא ראה בתוניס מעל מרקעי הטלוויזיה. כל מאמציו לשכנע אז את ערפאת ואת אנשיו לתת לו תפקיד ביצועי באינתיפדה עלו בתוהו. בשלב זה של המאורעות עראפת החליט להתעלם ממנו. רק ב- 1994 כאשר ערפאת חזר לעזה והחליט להקים את התנזים כזרוע הצבאית החשאית שלו הוא קרא אליו את ברגותי ומינה אותו להיות המפקד העליון של הארגון הצבאי החדש.
כמו בכל ממסד פוליטי או צבאי, גם אצל הפלסטינים ישנם מאבקי כוח פנימיים. עיקר המאבקים הם מי יהיה האיש המקורב ביותר לערפאת, מי יהיה האיש שיקבל מידיו את המימון הגדול ביותר הנחוץ לפעולה זו או אחרת. ככל שערפאת מתקדם בגילו, כך גם מעמיק המאבק מי יהיה האיש אשר יירש אותו.
מאבקי כוח פנימיים אלה מתנהלים אצל הפלסטינים בתוך מסגרת בעלת גבולות ברורים מאוד אשר אותם קובע רק איש אחד, ערפאת. מי שחוצה גבולות אלה נענש ומיד על ידי "הראיס" השולט באנשיו ובמאבקיהם ביד ברזל. בתוך המסגרת הנוקשה הזו, ברגותי נחשב כסוס שחור פראי. הוא אינו מסתיר את שאיפותיו ורצונו להיות יורשו של ערפאת. הצעד הבולט ביותר שעשעה בכיוון זה היה כאשר ייסד ברמאללה, שהיא בסיס כוחו, את "מועצת הפת"ח העליונה" כגוף מתחרה להנהגת הפת"ח בראשותו של ערפאת. ערפאת הגיב מיד בהוראה לפזר את הגוף הזה וכצעד עונשין מינה את יריבו של ברגותי, חוסיין א שייח`, להיות המפקד העליון של הפת"ח ברמאללה. אחת מפעולותיו הראשונות של המפקד העליון החדש היתה לבנות יחידה חדשה של התנזים באזור רמאללה שלא תהייה כפופה למרותו של ברגותי. היחידה הוקמה במחנה הפליטים א` מארעי, שליד העיר.
בתגובה, ברגותי הקים יחידה חדשה של התנזים בשכם והעמיד בראשה את אחד מראשי אינתיפדת 1987 אחמד טובוק. אולם זה לא היה הכל. שלוש פעמים בחמש השנים האחרונות ניסו "אלמונים" להתנקש בחייו של ברגותי ונכשלו. גורמים פלסטינים אומרים כי המתנקשים באו ממנגנון הביטחון של מוסה ערפאת, אחיו של המנהיג הפלסטיני. אולם אף אחד ממקורות פלסטינים אלה אינו יודע את התשובה לשאלה האם המתנקשים באמת החטיאו את מטרתם וברגותי ניצל בנס, או שההתנקשויות בוצעו כאות אזהרה ולא מתוך כוונה להרוג. כל מאבקי כוח אלה לא הזיקו לעמדתו של ברגותי אצל ערפאת, להפך! ערפאת מכבד ומחבב את האיש הצעיר ורואה בו את אחד המנהיגים הפלסטינים הבולטים לעתיד. ברגותי משיב לעראפת באותה מטבע. הוא מכבד אותו ובסופו של דבר, באם הפקודה או ההוראה באה ישירות מפיו של ערפאת, הוא מציית לו בצורה מוחלטת.
יריבו הגדול של ברגותי הוא ראש המנגנון המסכל בגדה המערבית, ג`יבריל רג`וב. מוצאו של רג`וב הוא מהכפר דורה שליד חברון. זו היא הסיבה מדוע לברגותי ולתנזים אין דריסת רגל באזור חברון. אנשי משפחתו של רג`וב מונעים זאת, ואם יהיה צורך בדבר אף יפעילו כוח ונשק למנוע את חדירתו של ברגותי ואנשיו לטריטוריה שלהם. זו גם הסיבה מדוע ג`יבריל רג`וב הוזעק לשארם א` שייח באמצע דיוני וועידת הפסגה. בשיחות שהיו לערפאת עם ראש הסי,אי,איי ג`ורג טנט, טען המנהיג הפלסטיני כי אין לו שליטה מלאה על ברגותי ואנשיו. טנט הציע לקרוא לשארם-א-שייח את גיבריל רג`וב ולהטיל עליו כחלק מהסדר שביתת הנשק לרסן ולנטרל את מרואן ברגותי. ערפאת נתן את הסכמתו לכך. אולם ערפאת אינו מדבר בכפל לשון רק כלפי הקהילה הבינלאומית וישראל. הוא עושה זאת גם כלפי אנשיו.
בשארם-א`-שייח, עראפת, הורה לג`יבריל רג`וב לקחת חלק בדיוניים משותפים עם ראש הסי.אי.איי וראש השב"כ הישראלי אבי דיכטר, ולהכין תוכניות כיצד לפעול נגד מרואן ברגותי. השאלה הגדולה היא מה הורה ערפאת לגיבריל רג`וב לעשות באמת לאחר שהשניים עזבו את שארם-א-שייח`, לבצע את התוכניות או שלא לבצע אותן, או לחילופין מה סיפר או הורה ערפאת לברגותי לעשות עם שובו לעזה. אי אפשר להוציא מכלל אפשרות כי ערפאת סיפר לברגותי על חלק מהסיכומים שרג`וב הגיע אליהם עם ראש הסי.אי.איי וכיצד על ברגותי להתגונן בפניהם. זו הדרך בה עראפת מבצע את מדיניותו, משליט את מרותו ואת פקודותיו.