מי יתקן? ומה אומרות מסקנות דו"ח זיילר על הדרג הפוליטי?

תיקדבקה: בפעם השנייה ב-7 החודשים האחרונים עומדת מדינת ישראל בפני שוקת ביטחונית שבורה. בחודשים יולי-אוגוסט 2006 גילו אזרחי ישראל והעולם כולו, כי צה"ל איננו מוכן למלחמה, וכי איננו מסוגל לנצח ולהביס את חיזבאללה. כן התגלה כי צה"ל איננו מוכן ואף איננו רוצה להגן על העורף. בפברואר 2007 מגלים אזרחי ישראל, כי גם ביטחונם האישי הפנימי, ולא רק החיצוני, מופקר, ומנוהל בידי קצינים בכירים המשתפים פעולה עם העולם התחתון, ומשקרים לממונים עליהם ולמערכת המשפטית. רעידת האדמה המשטרתית, היא בעוצמה מקבילה לרעידת האדמה המתחוללת בצה"ל ולעוצמה של רעידת האדמה שתתחולל כאשר יפורסמו מסקנות וועדת וינוגרד לגבי תיפקדו של הדרג הפוליטי במלחמה. כמו שלרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ לא הייתה ברירה להתפטר, כך לא תהייה ברירה לרב ניצב משה קראדי, ולשורה של קצינים בכירים אחרים במשטרה להתפטר. וכפי שהדברים היו אצל חלוץ, זו רק שאלה של זמן, אולי אפילו זמן קצר מאוד.
אולם השאלה המרכזית היא לא מי יתפטר? ומי לא יקודם בתפקידו? ומי יועמד לדין פלילי על עדויות השקר שהשמיע? השאלה היא מי יתקן את כל הליקויים האלה בצה"ל, במשטרת ישראל, ובדרגים הפוליטיים? המדובר לא בחקירה של אפיזודות מבודדות, כמו מלחמת לבנון, והאחים פאריניאן, אשר רק חוש האירוניה הדק של ההיסטוריה זימנה אותן לצומת דרכים אחת. המדובר בכשל כללי של כל המערכת השלטונית, הביטחונית, ומערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. הסיכויים כי המערכת הפוליטית הקיימת, היא שתאסוף ותתקן את השברים שדוחות ומסקנות הוועדות השונות חושפות לפנינו, הם מועטים ביותר. צריך לזכור כי המינוי של רב ניצב משה קראדי לתפקיד מפכ"ל המשטרה, הייתה יוזמתו של יו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת צחי הנגבי, העומד היום עצמו בפני משפט פלילי. כפי שאריאל שרון, אהוד אולמרט, ושאול מופז, הבטיחו לנו בשעתו, כי הדחתו מתפקיד של הרמטכ"ל משה בוגי יעלון ומינויו של רב אלוף דן חלוץ, היא הצבתו של האיש הנכון במקום הנכון, הנגבי בעצה אחת עם אריאל שרון, הבטיח לנו כי משה קראדי, הוא האיש הנכון לספק לנו ביטחון אישי ולהלחם בפשיעה. בשני המינויים האלה, הצמרת הפוליטית שניהלה את המדינה אז ומנהלת אותה היום הוכיחו, לא רק טעויות חמורות בשיקול, ובהבנת המתרחש, אלא גם הטעייה מכוונת של הציבור בארץ שבמרכזה עמד האינטרס הפוליטי הצר האישי שלהם במקום שיקולי הביטחון החיצוניים והפנימיים של מדינת ישראל. זו היא למעשה המסקנה העיקרית הנחבאת בין השורות של וועדת זיילר. עד עתה, ייצרו ממשלות ישראל שבראשן עמדו אריאל שרון ואהוד אולמרט, שני ראשי ממשלה הנתונים בחקירה פלילית. רמטכ"ל אחד מודח. רמטכ"ל שני מתפטר. שר משפטים שהורשע בפלילים. שר אוצר הנתון בחקירה, אלוף פיקוד שהתפטר. ועתה מפכ"ל שיגיש את התפטרותו. וזו רק תחילתה של רעידת האדמה, שהגל העיקרי שלה יגיע כאשר וועדת וינוגרד תפרסם את מסקנותיה. נקודת האור היחידה בכל התפתחויות אלה היא כי מדינת ישראל, שעדיין למרות כל התרחשויות אלה, נשארה מדינה דמוקרטית במהותה, היא בין המדינות הבודדות בעולם שחושפת, חוקרת, ומגיעה למסקנות לגבי המעורבים בפרשיות כאלה, גם אם הם עומדים בראש הפירמידה השלטונית, הצבאית, המשפטית, והכלכלית. אולם כבר נשמעים קולות מתגברים והולכים האומרים כי `כל מי שמגיע להיות בישראל להיות ראש ממשלה או בעמדה בכירה, צריך לדעת מראש כי יעבור את המסלול של חקירה פלילית`. אלה הם כמובן דברים מסוכנים ומטעים, שיש להם מטרה אחת. ליישם ולהשריש בחיינו הפוליטיים והציבוריים את הנורמות שהנהיגו ניצב משנה יורם לוי ורב פקד רובי גלבוע במשטרת ישראל. נגד זה כולנו, צרכים להלחם.