מי מדבר עם החמס? ומה נאמר בשיחות?

מיוחד ובלעדי למקורות המודיעיניים של תיקדבקה: בעוד האירופאים אומרים שהם אינם מדברים עם החמס,חלקם מדבר ומקיים שיחות אתם. לא מדברים עם החמס הגרמנים והאיטלקים. כן מדברים עם החמס, הבריטים והצרפתים. במקרה של הבריטים הדבר חמור במיוחד מאחר ואם הבריטים מדברים אתם, הדבר נחשב בעיני החמס כאילו האמריקנים, ובאמצעותם הישראלים מדברים אתם. עד כתיבת שורות ישראל לא מחתה לא בפני לונדון ולא בפני פריס על קיום שיחות חשאיות אלה, וגם לא פעלה דרך וושינגטון להפסיקן.
המקורות שלנו מוסרים כי טכניקת הדיבורים-המגעים היא כזו. נציגים בריטיים וצרפתים הנמצאים ברצועת עזה נפגשים כמה פעמים ביום עם ראשי החמס, מחמוד א-זאהר ואיסמעיל הנייה, למעיין דיאלוג מתמשך. לאחר מכן הדברים שהם שמעו מועברים לקבוצות נציגים בריטים וצרפתיים, רובם אנשי מודיעין, הנמצאים בגדה. אלה מנסים לקבל תגובות על הדברים ששמעו בעזה מראשי החמס בגדה, מאחר ומה שאומרים ראשי החמס בעזה אינו בהכרח מתואם עם ראשי החמס בגדה. לאחר מכן עורכים הצוותים הבריטים והצרפתים השוואה ביו שתי הגרסאות ומעבירים את הסיכום ללונדון, פריס וושינגטון, וירושלים.
המקורות של תיקדבקה מוסרים כי המסר העיקרי של החמס במגעים חשאיים אלה הוא כי שקט יהיה, כלומר לא יהיו פיגועי טרור גדולים, רק אם ישראל תיסוג לקווי 1967, מבלי שהפלסטינים יבטיחו לחתום על חוזה שלום. תמורת זה החמס מוכן להבטיח `הודנה` לטווח בלתי מוגבל, שאורכה ייקבע על ידי החמס במה שמוגדר על ידם `לפי הנסיבות.` במילים אחרות, מדובר בהסדר הקיים היום בין ישראל והחמס ברצועת עזה. גם לאחר נסיגת ישראל לגבולות 1967, דבר הכולל את פינוי כל היישוביים הישראלים ביהודה ושומרון, החמס שומר לעצמו את הזכות לפתוח באש ולחדש את פיגועי הטרור, כל פעם שהוא יימצא לנחוץ.
בשיחות שנערכו עד עכשיו העלה החמס את הנקודות הבאות:
1. החמס איננו רוצה לקבל משרות של שרים או סגני שרים בממשלה הפלסטינית. לכן מזווית הראייה שלו כל הדיבורים על ממשלת חמס, אין להם ערך.
כל מה שהוא רוצה הוא שהמנכ"לים של משרדי הממשלה הפלסטינים יהיו אנשי חמס. בדרך זו תובטח שליטתם בממשלה. הדבר יאפשר לעקוף, לדעתם, את התנגדות וושינגטון וירושלים למגעים עם אנשי חמס. הם מדגישים כי בעוד בתקופות שלטונם של יאסר ערפאת ואבו מאזן היה לכל משרד ממשלתי פלסטיני בין 5 ל-6 מנכ"לים, הרי בשלטון החמס יהיה רק מנכ"ל אחד.
2. מנהיגי החמס אומרים לבריטים ולצרפתים, כי את המהלך הזה של כניסה לבחירות הפלסטיניות ותפיסת השלטון הם החלו לתכנן ולבצע שלב אחר שלב עוד לפני שש שנים, בשנת 2000, עם תחילת המלחמה עם ישראל. אם דברים אלה נכונים, הם מראים כי החמס הוא הגוף הפוליטי הצבאי היחיד המתכנן אצל הפלסטינים, מלבד יאסר עראפת ואבו מאזן, מדיניות ואסטרטגיה לטווח ארוך. הדברים גם מעצימים את הכישלון המדיני-מודיעיני הישראלי. במשך שש שנים לא הצליחה הצמרת הישראלית לעמוד על טיב מהלכיו האמיתיים של החמס ולהבין אותם.