מי צריך להתחיל להזיע בפוליטיקה הישראלית?

הביצה הפוליטית בישראל ובמפלגת העבודה נמצאת ברתיחה.  מאז הבחירות הכלליות לכנסת ה-20, לפני שנתיים, במרס 2015, לא הייתה התרגשות ומתח פוליטי, כפי שמתרחשים ביום ד' 5.7, יום אחד בלבד לאחר הסיבוב הראשון לבחירות לראשות מפלגת העבודה, בהן יצחק הרצוג הודח, ועמיר פרץ ואבי גבאי עלו לסיבוב השני  שיתקיים בשבוע הבא ביום שני 10.7.
שני המועמדים בטוחים, ומצהירים על כך בפומבי, כי הנה עומד להתרחש בישראל מהפך פוליטי, ושניהם ידיחו את נתניהו ואת הליכוד מהשלטון.
לעזרתם באים כלי התקשרות הישראליים, אשר מנפחים את שריריהם ואת האגו של המתחרים, כאילו מדובר ברעידת אדמה פוליטית צפויה בדרגה 10.
עמיר פרץ, שאף פעם לא נודע בצניעותו מרעים בקולו, כי החל מיום ב' הבא, כאשר יבחר למנהיג המפלגה, הוא גם רץ לתפקיד ראש הממשלה.
פרץ חוזה כי הכנסת תפוזר במאי 2018, כלומר תוך שנה, וכי הוא לא רק יעביר את בוחרי הליכוד למפלגת העבודה, אלא שהוא גם ימשוך את השטיח הפוליטי מתחת לרגליו של יאיר לפיד וייקח ממנו את ציבור בוחריו.
כלומר העתיד יעבור לעבודה.
במילים אחרות, המהפך הפוליטי שפרץ יחולל בישראל, יהיה אולי אפילו מרשים יותר מהמהפך הפוליטי שביצעו הנשיא דולנד טראמפ בארצות הברית, ועמנואל מקרון נשיאה החדש של צרפת.
אבי גבאי המועמד השני למנהיגות המפלגה שהוא יותר צנוע, מאופק, מתקשה לעמוד בפרץ התמיכה הנלהבת ששופך עליו ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק שהקריירה הפוליטית שלו תמיד הסתיימה בהדחה. 
'עמיר פרץ שייך לעשור הקודם', אמר ברק בווידיאו מיוחד שפרסם ביום ד'. 'אבי גבאי שייך לעשור הבא והוא יכול להוביל למהפך' אמר ברק. 'ביבי החל לפחד מהיום, ובצדק', קבע ברק.
אם כל המהלכים והדיבורים האלה לא היו כל כך מגוחכים, הם גם יכלו להיות משעשעים.
המציאות הפוליטית היא שמפלגת העבודה והתמיכה בה הולכים ומצטמצמים והשפעתה בציבוריות ובפוליטיקה הישראלית הולכת ונעלמת.
ההזדמנות האחרונה של מפלגת העובדה להציל את עצמה, וזו של יו"ר הראש המודח שלה יצחק הרצוג, הייתה לפני שנתיים בבחירות לכנסת כאשר היא קבלה 24 מושבים בכנסת. אם הרצוג היה שומע אז לקול הגיונו הפוליטי, וללחץ שהפעילו עליו האמריקנים והמצרים, להצטרף לממשלת נתניהו כשר החוץ שלה, הוא היה יכול להעלות את המפלגה חזרה על דרך המלך, והשבוע הוא היה מנצח בבחירות למנהיגות המפלגה.
אולם כאשר הרצוג בחר בדרך הפוכה, אותה דרך בה בחרו אהוד ברק ומשה יעלון, כאשר הפכו מידידי נתניהו לאויביו הפוליטיים והאישיים החריפים ביותר, הוא הגיע לאותה נקודה, אליהם הם הגיעו-כשלון פוליטי, מבלי שיש להם בינתיים אופק פוליטי.
לא שבנימין נתניהו נבחר להיות לראש ממשלה שאי אפשר להחליפו. מנהיג הנמצא כבר למעלה משמונה  שנים בשלטון, תמיד יותר חשוף ופגיע מבחינה פוליטית ואישית, ואולי באמת הגיע הזמן להחליפו, כפי שמאמינים גם חלק מהתומכים בו.  
אולם בישראל מחליפים ראשי ממשלה או על ידי הפלתם בגלל אינטריגות פוליטיות, או מעשי שחיתות, או על ידי בחירות. לעיתים רחוקות מאוד קרה שראשי ממשלה בישראל הוחלפו על ידי הופעתם הפתאומית של מועמדים בעלי שיעור קומה לאומי וכריזמה אישית.
ועמיר פרץ ואבי גבאי-אינם כאלה.   
במצב בו בוושינגטון נמצא בבית הלבן הנשיא דולנד טראמפ, בקהיר נמצא הנשיא פאתח אל-סיסי, ובריאד נמצא בשלטון המלך סאלמאן, ובישראל מבקר ראש ממשלת הודו מודי, כולם תומכיו של בנימין נתניהו, ומהלך שלום חלקי עם חלק ממדינות ערב ממתין לקראת שנת 2018, קשה מאוד לראות כיצד עמיר פרץ, או אבי גבאי, אפילו הוא מגובה על ידי אהוד ברק, גורמים לנתניהו להזיע.
 

Print Friendly, PDF & Email

7 תגובות עבור “מי צריך להתחיל להזיע בפוליטיקה הישראלית?

  • יול 6, 2017 @ 0:12 at 0:12
    Permalink

    אתה אופטימי,
    א. הלוואי שבנימין נתניהו יעשה מעשה של שלום וישמוט בכך את השטיח מכל מתחריו,
    עם כל החישוקאים שלו מימין הוא מתקשה לתת אפילו הצהרה על שתי מדינות לשני עמים.
    ב. לא צריך לסלף עובדות, נתניהו לא באמת רצה את בוז'י בממשלה שהולכת לקראת שלום כי לא היתה לו כוונה להנהיג ממשלה שזהו כיוונה מה שכן, הוא הצליח להחליש את בוזג'י עם כל הזיגזוגים דרכם העביר אותו.

    • יול 7, 2017 @ 8:26 at 8:26
      Permalink

      שלום עם מי?
      מנהיג לא לגיטימי שתוך שנה מצטרף לקודמו?
      די כבר עם השטויות האלה, זה לא עניין של ימין שמאל אלא של הגיון בריא.

  • יול 6, 2017 @ 14:37 at 14:37
    Permalink

    אתם לא מדייקים – אלקין טרפד את המהלך והביא את ליברמן במקום …

  • יול 6, 2017 @ 22:50 at 22:50
    Permalink

    מפלגת העבודה מתפוררת והתפלגה לרסיסים שהצטרפו למפלגות אחרות ועדיין מתפזרים
    כך שהכתבה מציאותית

  • יול 7, 2017 @ 2:34 at 2:34
    Permalink

    מי בדיוק כתב את המאמר הזה? ביבי? כל מועמד הוא ראוי יותר ממנו

  • יול 7, 2017 @ 7:10 at 7:10
    Permalink

    מחיר השלום הוא נסיגה ל1967 ושתי מדינות לאום. מי שאומר שגושי ההתנחלויות יסופחו לישראל, גמר עם השלום. ובעניין זה אין הבדל בין מפלגת העבודה והליכוד. ולתת כמה שקלים למשפחה, גם כחלון יכול. בשביל זה לא כדאי להחליף רה"מ. אבל בעיית דיור בר השגה, זה כבר סיפור אחר. שקר שאין בארץ דיור בר השגה. יש וכל כולו בהתנחלויות. הפתרון לבעיה הוא להרחיב על הארץ כולה, את תנאי רכישת דירה בשטחים. ואם לשם כך צריך לספח את השטח, אני בעד.

  • יול 10, 2017 @ 12:27 at 12:27
    Permalink

    עמיר פרץ כמו דונאלד טראמפ??… בחלום הלילה עם צאת הכוכבים
    הוא יעשה מהפך רק בפח של מפלגת העבודה.

Comments are closed.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות