מי שמתמצא במתרחש בוושינגטון, ירושלים, ורמאללה, איננו בטוח, כי אובמה אכן ייתן הסכמה סופית למהלך שמוביל קארי
כדאי וצריך לדעת, כי כמו שבוושינגטון קיימות בנושא המו''מ הישראלי-פלסטיני שתי נבחרות, נבחרת א' ונבחרת ב', כך גם בירושלים שורר אותו מצב.
נבחרת א' בוושינגטון הם הנשיא אובמה וצוות הבית הלבן. נבחרת ב' הם שר החוץ ג'ון קארי ואנשי הסטייט דפרטמנט.
נבחרת א' בירושלים מורכבת משלושה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן, ושר הביטחון משה יעלון.
נבחרת ב', ויש אפילו חושבים שנכון יותר להגדירם נבחרת ג'-מורכבת, משרת המשפטים וראש הצוות הישראלי למו''מ ציפי לבני. שר האוצר יאיר לפיד, ושר הכלכלה נפתלי בנט.
כמו שבוושינגטון אין הסכמה בין נבחרת א'-כלומר הנשיא וראש נבחרת ב' ג'ון קארי, כך אין הסכמה בין שלושת האישים המרכיבים את נבחרת א' הישראלית, כלומר בין נתניהו, ליברמן, ויעלון, ובין שלושתם לאנשי נבחרת ב'.
כל התמונה המצוירת על ידי התקשרות הישראלית על מצב המו''מ המדיני בין ישראל והפלסטינים, ועל ההתנגשות המחריפה בין ארצות הברית וישראל, היא תמונה מלאכותית המשרתת אינטרסים אישיים ופוליטיים מקומיים ואין לה כל קשר למצב האמיתי.
במילים אחרות, ההתנגשות האמריקנית הישראלית, מתחוללת עכשיו גם מצד האמריקנים וגם מצד הישראלים, רק בדרג ב'. כלומר שר החוץ ג'ון קרי, שיש לו את תמיכתם של ציפי ליבני, ויאיר לפיד, נאבק תוך חילופי דברים חריפים עם נפתלי בנט.
המקורות של תיקדבקה בוושינגטון ובירושלים מוסרים, כי בשתי הבירות ישנם אנשים לא מעטים שמרימים גבה, ואינם מבינים מדוע קארי, מוכן להתמודד עם נפתלי בנט, ומדוע ווידיאו שמציג אותו כמי שמוכן לוותר וויתורים מגוחכים לפלסטינים מרגיז אותו עד כדי כך, שהוא מגיב עליו ברגשנות שאיננה מתאימה לשר חוץ אמריקני.
יש אומרים כי הסיבות לרגשנות נעוצה בבחירות לנשיאות ארה''ב מלפני 10 שנים ב-2004, כאשר קארי רץ מטעם הדמוקרטים מול הנשיא דאז ג'ורג בוש.
אחד הגורמים העיקריים אשר הביא לתבוסתו היה סרט ווידיאו שהפיצו 250 אנשי יחידת הצי בה הוא שירת Swift boat, ובה טענו, כי קארי קיבל את אותות ההצטיינות שלו לשווא.
קארי חושש כי גם עכשיו 10 שנים לאחר מכן, יטרפד סרט הווידיאו את מהלכיו להשיג הסכם ישראלי פלסטיני. רבים רואים בכך חשש מוגזם, שרק מחליש את קארי ומשאיר את הבימה לליבני, לפיד, ובנט, שכל אחד מהם מפריז בקיצוניות בכוונה תחילה את עמדותיו ומלהיט בכך את הרוחות בציבוריות הישראלית שלא לצורך.
השאלה היא קודם כל היכן עומד באמת המו''מ האמריקני-ישראלי-פלסטיני?
השבוע מסתיים בכך, כי נכנסו לשלב בו שני הצדדים התבקשו לנסח את ההסתייגויות שלהם.
הסתייגות ממה?
ג'ון קארי יצר מצב בלתי רגיל-ללא תקדים בדיפלומטיה הבינלאומית, בו הוא מבקש-דורש עתה מראש הממשלה בנימין נתניהו, (ולא מציפי ליבני שאיננה יודעת על כך דבר), ומיו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן (ולא מסאיב עריקאת שאיננו יודע על כך דבר), למסור לו בכתב את ההסתייגויות שלהם מהעמדות האמריקניות כפי שהוא הציג לפניהם, בשיחות החשאיות שהוא ניהל אתם בארבע עיניים.
קארי אומר לנתניהו ולאבו מאזן, כי על סמך ההסתייגויות הישראליות והפלסטיניות האלה, הוא יבנה את המסמך האמריקני, שכולם מדברים עליו מבלי שיידעו באמת במה מדובר, שיהיה 'מסמך מסגרת למו''מ'. כלומר מסמך שאיננו מחייב שום צד, וכל צד יכול לערער על מה שיהיה כתוב בו.
המצב בנבחרת א' הישראלית לגבי המסמך הזה, הוא של שניים נגד אחד. ראש הממשלה נתניהו, מוכן לקבל את המסמך כבסיס למו''מ, אולם הוא דורש שיוכנסו בו שינויים הקשורים להכרה בישראל כבמדינה היהודית. נתניהו רוצה להשאיר את גודל השטחים שיוחלפו swap עם הפלסטינים, תמורת גושי ההתיישבות הגדולים, ואת המצב בירושלים מעורפלים.
שר החוץ אביגדור ליברמן, שהפך לפתע לשר הפרו אמריקני ביותר בממשלה, אפילו יותר מליבני, אומר שיש לקבל את הנוסחה והנייר שמציע קארי כמו שהם.
שר הביטחון משה (בוגי) יעלון דוחה את הנייר ואת גישת קארי בשתי ידיים. יעלון סבור, כי תוכניות הביטחון שהכין עבור קארי אחד הגנרלים הפרו-ישראליים ביותר בצבא האמריקני הגנרל ג'ון אלן, אינן רציניות.
הוויכוח הצבאי-ביטחוני הזה הוא שהלהיט את הרוחות בין קארי ויעלון, כאשר מחנה קארי מסמן עתה את יעלון, כמרכז ההתנגדות למהלכים האמריקנים להשיג התקדמות בין ישראל לפלסטינים. שמו ועמדותיו של בנט בדרגים אלה אינם נחשבים.
אולם אם חשבתם שפילוג קיים רק בנבחרת א' הישראלית, הדברים אינם שונים בנבחרת דרג א' האמריקנית, כלומר בדרג של אובמה וקארי.
ישנם חוגי ההערכה רחבים בוושינגטון הסבורים, כי מדיניותו של קארי מלאה בשגיאות ובפערים gaps, שבעתיד אי אפשר יהיה לגשר עליהם.
כמו למשל הישענות אנשי הסטייט דפרטמנט אך ורק על אבו מאזן, מבלי שהצוותים האמריקנים יצרו לעצמם בסיס רחב בדעת הקהל הפלסטינית. כלומר, כמו שבישראל התמיכה בצעדים האמריקנים מצומצמת, כך המצב אצל הפלסטינים. על בסיס צר כזה, אי אפשר לפתור את הבעיה הישראלית-פלסטינית.
דוגמא שנייה היא החמס. אף אחד משלושת הגורמים המנהלים את המו''מ, לא האמריקנים, הישראלים, ולא הפלסטינים מוכנים לקבל הכרעות מה לעשות עם החמס שמעמדו ואחיזתו השלטונית ברצועת עזה הם החלשים ביותר מאז הוא השתלט על הרצועה לפני 7 שנים ב-2007.
במצב כזה התרכז השבוע יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן רק בנקודה אחת במו''מ, והיא זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. אבו מאזן טוען, כי לכל פליט קיימת הזכות להחליט לאן הוא רוצה לשוב לאחר חתימת הסכם בין ישראל לפלסטינים. לא התקיים שום דיון בנשואי ליבה אחרים.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי התמונה העולה ממצבים אלה מעמידה כביכול את ג'ון קארי, בנימין נתניהו , ומחמוד עבאס, במצב שההכרעה הסופית נמצא בידיהם. אבל גם זו היא אשליה. אפילו נתניהו ואבו מאזן יגידו כן, עדיין קארי צריך לחזור לוושינגטון ולקבל את הכן של הנשיא אובמה להכרעה כזו.
מי שבאמת מתמצא במצב בוושינגטון, ירושלים, ורמאללה, איננו בטוח, כי אובמה אכן ייתן את הסכמתו הסופית למהלך כזה.