מכבסת החמס.

תיקדבקה: במסיבת עיתונאים בקהיר סימן חלאד משעל מי צריך להיות ראש הממשלה הפלסטינית הבאה. מדובר בג`מיל חודיירי, מועמד עצמאי שנבחר בבחירות ב-15 לינואר כחבר הפרלמנט הפלסטיני. בישראל התעלמו מהודעה זו כאילו לא נאמרה וכאילו אין חשיבות מי יהיה ראש הממשלה הפלסטיני הבא ועם מי ישראל תצטרך לקיים מגעים ומשאים ומתנים.
המקורות הפלסטינים של תיקדבקה מוסרים כי ג`מיל חודיירי, בן 45, הוא בן למשפחת המולטימיליונרים העזתית העשירה ביותר ברצועה. ( המשפחה השנייה העשירה ברצועה היא משפחת שוועא.) למשפחת חודיירי יש חווילה עצומת ממדים בצפון העיר, יש המגדירים אותה ארמון, שמסביבה פארק גדול ובו מצוי אוסף העתיקות הגדול ביותר הקיים בעולם הארכיאולוגיה של האזור ובו מוצגים החל ממלכת פלישתים ועד לבתי המלוכה המצריים ששלטו בעזה.
בתקופת יאסר ערפאת היו משפחת חודיירי וג`מיל עצמו מעורבים בעסקיו של יו"ר הרשות, וישבו ברוב מועצת המנהלים החשובות בכלכלה הפלסטינית. איש הקשר הישיר של המשפחה עם ערפאת היה מוחמד ראשיד, איש הכספים של ערפאת וידידם ושותפם לעסקים של ישראלים רבים. ו
זו היא בדיוק הנקודה.
איך יוכלו מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושרת החוץ ציפי לבני, לומר שהם מתנגדים לקיים מגעים עם איש עסקים בינלאומי, שעומד בקשר עם כל הרבה ישראלים ועל פניו אין לו שום קשר עם החמס?
המקורות שלנו מוסרים כי לחאלד משעל יש גם מועמד מצוין לתפקיד שר החוץ בממשלת החמס. מדובר באיש הפת"ח שרץ לבחירות כמועמד עצמאי, זיאד אבו עמר.
אבו עמר היה איש הקשר של אבו מאזן עם הנהגת החמס בתקופת ההתנתקות ופינוי גוש קטיף, ואנשי מערכת הביטחון וקצינים ישראלים רבים קיימו אתו מגעים שוטפים. למה שישראל תתנגד לקיים אתו מגעים עכשיו?
במילים אחרות, החמס יקים עכשיו ממשלה שרוב שריה יהיו פלסטינים שיש להם קשרים הדוקים בישראל, ואין להם כל בעיה אישית להכיר בישראל.
ב-1979 כשאר האייטוללה חומייני עלה לשלטון בטהרן הוא השתמש בדיוק באותה שיטה. במשך ארבע שנים מ-1979 ועד 1983 עמדו בראש ממשלות איראן, אנשים פרו מערביים שלא היה להם שום קשר עם שלטון האייטוללות.
המדובר בשאהפור בחטאייר, במהדי בזרגאן, ובבאני סדאר. רק באמצע 1983 בשיאה של המלחמה בין עיראק ואיראן, סולק באני סדאר, והאייטולות תפסו את כל המשרות בממשלה. וזה בדיוק מה שיתרחש ברשות הפלסטינית. ג`מיל חודיירי, יהיה באני סדאר של החמס ברמאללה. ואם הוא יחלוק על דעותיהם או יעז לנהל מדיניות עצמאית משלו, הוא יסולק והחמס ימצא מועמד אחר `בלתי תלוי` שישרת אותו.
בינתיים האמריקנים, האירופאים, והישראלים, ימשיכו לקיים מגעים עם הממשלה הפלסטינית ויעמידו פנים כאילו הם אינם יודעים או רואים, כי המדובר למעשה בעלה תאנה של החמס.
בתהליך כזה יתרחשו שלושה תהליכים עיקריים.
1. החמס יסכים לשביתת נשק ארוכת טווח, וזאת כדי לאפשר לו את מרחב הזמן הדרוש לתהליך הלגיטימציה שלו. אולי לא שמתם לב, אבל תהליך זה נמצא כבר בעיצומו בכלי התקשרות הישראלים, והוא דומה מאוד לתהליך הלגיטימציה שעשו בשנות התשעים ליאסר ערפאת.
2. תחת חסות שביתת הנשק והממשלה הפלסטינית, ישלים החמס את השתלטותו על מנגנוני השלטון והביטחון הפלסטינים.
3. כאשר הוא יהיה מוכן, בעזרתם של הכספים האמריקנים, האירופאים, והישראלים, הוא יבעט בכל משתפי פעולה-עלי התאנה שהוא בחר, יתפוס את השלטון, ויתייצב לסיבוב מלחמה חדש עם ישראל.