מלכודת כנא.

תיקדבקה.פעם אחר פעם נופלת ישראל במלכודת של כפר כנא. פעם ראשונה
ב-1996, כאשר פגז ישראלי פגע במחנה האו"ם שבמקום והרג 100 אזרחים לבנוניים. פגז זה הביא לסיומו הלא מוצלח את מבצע `ענבי זעם`, שבראשו עמד ראש הממשלה דאז שמעון פרס. פרס היה צריך לקבל אז תנאי חיזבאללה שאמרו כי אסור להם לתקוף אזרחים ישראלים, אך תקיפה של חיילי צה"ל לא תהווה הפרה של הסכם הפסקת האש.
10 שנים לאחר מכן עומד ראש הממשלה אהוד אולמרט בפני מצב דומה.
ביום א` 30.7, בשעה 9 בבוקר, כאשר פתח את ישיבת הממשלה ואמר לשרים `כי אנו איננו ממהרים להשיג הפסקת אש עד אשר לא נשיג את מטרותינו העיקריות`,אולמרט אפילו לא ידע, כי שעתיים קודם שלח מסוק קרב ישראלי טילים אל בית בן שלוש קומות בכפר כנא, ממנו חיזבאללה ירה באותו בוקר טילים על חיפה ונהריה. כתוצאה מירי הטילים הישראלי הבנין התמוטט, וכמעט כל האנשים שהיו אותה שעה במרתף ששימש להם כמקלט נהרגו, כ-57 במספר, ביניהם 37 ילדים, חלקם נכים.
הפצצה זו מוטטתה בבת אחת את כל המאמץ עליו עמלו במשך עשרת הימים האחרונים, וושינגטון, פריס, ירושלים, ביירות, וחיזבאללה, ואת כל הדיבורים שהיו לאולמרט עם רייס במוצאי שבת, ואשר היו צרכים להביא השבוע לידי הכרזת הפסקת אש.
המשפט של אולמרט `איננו ממהרים`, ייכנס לרשימת הסימנים המצטברת כי מדובר בראש ממשלה שאיננו מנוסה, וכפי הנראה גם איננו יודע איך מנהלים מלחמה.
במלחמה חייבים למהר, אחרת המלחמה היא זו שמכתיבה את הקצב.
כמו ששמעון פרס חשב ב-1996 כי בעזרת תותחים וטנקים הוא יכריע את הפלסטינים וחיזבאללה, כך אולמרט חושב כי ב-2006 הוא יכניע או ייכה את חיזבאללה בעזרתו של חיל האוויר, וחילות הים והארטילריה הישראלים.
הבעייה עם השימוש בכוחות קרקע, הוא לא אם מדובר בכוחות קרקע גדולים או קטנים. ההתרכזות בישראל בנושא הזה היא לצרכים פוליטיים ולא לצרכים טקטיים של המלחמה.
הבעייה הטקטית האמיתית היא איך כוחות הקרקע הקטנים הישראלים הנמצאים כבר בתוך דרום לבנון פועלים? האם הם פועלים במהירות ובגמישות? האם הם מופיעים בכפרים, בבונקרים ובמוצבי חיזבאללה כמכת ברק, מכים ומסתלקים?
הפעולות הישראליות במארון-א-ראס ובבנת ג`בייל, הראו את ההפך. במקום שצה"ל יפעל שם בחוליות קטנות הוא הסתבך בהפעלת כוחות גדולים מאוד שנתמכו על ידי כוחות שיריון וארטילריה. כאשר יתרון התנועה הטקטית המהירה עמד דווקא לצד חיזבאללה. רק בשבת בלילה וביום ראשון 30.7, נראו סימנים ראשונים להפעלתם של הכוחות בשטח, בצורה נכונה.
הסתבכות זו נבעה משתי סיבות.
1. איטיות הפעולה והתגובה של פיקוד צפון, וגם חדר המלחמה, `הבור`, במטכ"ל.
לכן לא צריך להתפלא, כך מוסרים המקורות הצבאיים של תיקדבקה כי הניהול השוטף של המלחמה עבר לקראת סוף שבוע שעבר מפיקוד צפון אל ה`בור` במטכ"ל.
2. העדר של מודיעין טקטי על הכוחות של חיזבאללה הנמצאים בשטח ועל דרכי ושיטות הפעולה שלהם. העדר מודיעין טקטי לגבי חיזבאללה, מתגלה כעקב האכילס, של צה"ל במלחמה זו. אם לצבא היה מודיעין טקטי טוב לגבי המתרחש בשטח, אפשר היה ל`כסות` על האיטיות או מה שנוהגים לכנות `החלודה` שהתגלתה בפעולת הכוחות
הקרביים של צה"ל.
אולם בלי מודיעין כזה, הפגמים הזדקרו בעצמם כלפי חוץ.
במצב כזה של כוחותיו בשטח, ובמצב בו חסן נסראללה וחיזבאללה, משחק את תפקיד הצד המנצח במלחמה, למרות שהדברים אינם כאלה, אהוד אולמרט היה דווקא צריך למהר. אבל מאחר והוא פועל כבר 18 יום, כמו הצבא, לאט לאט ובשקט, באה המלחמה והכתיבה שוב הפעם את המהלכים שלה.
למרבה המזל הרע, זה היה שוב הפעם בכפר כנא.

Print Friendly, PDF & Email