ממשלה וצמרת צבאית מדדות ושותתות דם.

תיקדבקה. אין ספק כי ממשלת אהוד אולמרט-עמיר פרץ- שמעון פרס- ציפי ליבני, ולצורך העניין צריך להוסיף לרשימה זו גם את הרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ, היא ממשלה ומערכת שלטונית, וצמרת צבאית, שותת דם המדדה אל סופה והתמוטטותה. למרות מאמציו הגדולים של ראש הממשלה להעמיד פנים כי הכול בסדר ותחת שליטה, למרות שהבית בו הוא נמצא בוער, הרי כל כמה שעות מונחתת עליו מכה חדשה מכיוונים בלתי צפויים. כל יום שעובר גדוש בידיעות על פרשיות שחיתות ומין. ביום ב` 4.9 היה זה מבקר המדינה. ביום ג` 5.9 בערב, היה זה היועץ המשפטי לממשלה, שמוטט בחוות דעת משפטית את וועדת הבדיקה של הדרג המדיני, שראש הממשלה הקים. לא רק שהיועץ המשפטי קבע כי אהוד אולמרט, מינה כחברי הוועדה אנשים הכפופים לו ובעלי אינטרסים נוגדים, כמו אלוף במיל. ידידיה יערי, ואלוף במיל. דויד עיברי, אלא שבכך אישר את טענות מפגיני המחאה, אשר טענו כי הוועדות הן וועדות לטשטוש ולטיוח.
לא צריך להיות מומחה פוליטי כל כך גדול כדי להבין ולראות כי אהוד אולמרט מתקרב במהירות לכך שהוא ייכנס בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כראש הממשלה שכיהן תקופת הזמן הקצרה ביותר בתפקידו. ואם אולמרט יסיים את תפקידו, גם עמיר פרץ, ציפי ליבני, ודן חלוץ, יסיימו את תפקידם יחד אתו.
ארבע דרכים נותרו ביום ג` בלילה לאולמרט, כדי לנסות ולהציל את עורו הפוליטי.
1. למנות וועדת חקירה ממלכתית ולחכות למסקנותיה. צעד כזה יכול להקנות לו ששה חודשים נוספים בשלטון, עד לפרסום דו"ח הביניים.
2. הקמת ממשלת חירום לאומית. גם באם יצליח לעשות זאת, דבר המוטל בספק גדול, ימיה של ממשלה זו יהיו קצרים מאוד. שום ראש ממשלה בישראל איננו יכול להחזיק מעמד ולהמשיך לתפקד באם אין לו לא את אמון העם ולא את אמונו של נשיא ארצות הברית, ולעם אין אמון בצבא. אפילו אריאל שרון לא הצליח בכך בשנת 1982, כאשר הנשיא רונלד רייגן, משך את תמיכתו ממנו, גם כן בגלל מלחמה בלבנון, והוא נאלץ לצאת ל-12 שנה למדבר הפוליטי. הסיוט שמה שעוללה וועדת חקירה ממלכתית לשרון היא מה שתעולל וועדה כזו גם לו, רודף את ראש הממשלה, אבל הוא אינו מצליח לנער אותו מעליו. בשטח פועלים כוחות חיצוניים ופנימיים שהם הרבה יותר חזקים ממנו, ומשר הפנים רוני בראון, אשר אינו מש ממנו, למרות שהוא רק מזיק לו. המקורות של תיקדבקה בוושינגטון מדווחים כי עד כדי כך אהוד אולמרט נרדף על יד העמדה האמריקנית, עד אשר לאחר שנודע לו השבוע כי בנימין נתניהו עומד להיפגש עם סגן נשיא ארצות הברית דיק צ`ייני, הוא שלח לבירה האמריקנית נציגים שינסו להיפגש עם צ`ייני לפני פגישתו עם נתניהו.
3. הצעד השני בו אולמרט יכול לנסות לנקוט הוא התפטרות והכרזת בחירות כלליות. צעד כזה ישחרר אותו מהלחצים, כולל הפרלמנטרים, להקים וועדת חקירה ממלכתית, וגם יכול לחלץ את הנשיא קצב מהצבעת הדחה בכנסת. הסיכויים של `קדימה` לשרוד הם ממילא נמוכים מאוד, אבל בחירות הן הדרך היחידה לשמור על אחדות שורות מינימאלית, מעין התאבדות קולקטיבית. בינתיים לא נראה באופק המכניזם הפוליטי שיביא להקדמת הבחירות,אבל האירוע הפוליטי או הצבאי שיביא לבחירות יכול להתרחש בפתאומיות, מבלי שאיש ירגיש בו.
4. אולמרט יכול להביא בעצמו להפלה של הממשלה על ידי דבקות בתקציב שהכין ידידו האישי אברהם הירשנזון. מאחר ואין כל סיכוי כי תקציב זה יאושר, הממשלה בסופו של דבר תיפול, אחר שיעבור הזמן החוקי לאישור התקציב. שום גורם פוליטי החפץ בחיים לא יסכים לתמוך בתקציב המבטיח בשם המלחמה, לייצר שכבה מס` 2 של עניים, לאחר השכבה מס` 1 שייצר בנימין נתניהו.
כל ההתנהלות של אהוד אולמרט, של שר הביטחון עמיר פרץ, ושל שרי הממשלה בימים האחרונים מראה כי צעדיהם הם צעדים של ייאוש, בהלה, ואלתורים. בצורה כזו אולמרט לא רק שלא יצליח לסיים תקופת כהונה של 4 שנים כפי שהוא אומר, אלא ספק רב אם יצליח לעבור את ארבעת השבועות הבאים.
הדבר היחיד המחזיק עתה את אהוד אולמרט יותר מכל דבר אחר, היא חוסר הידיעה של הציבור מי יבוא במקומו. מאחר ואף אחד מהמועמדים, כמו נתניהו וליברמן, איננו נראים לציבור כמתאימים, הרי זו רק שאלה של זמן קצר עד שהמסגרות הפוליטיות הקיימות יישברו ותקומנה מפלגות והתחברויות פוליטיות חדשות שתבאנה גם פנים חדשות לפוליטיקה.