מנהיגי המעצמות אינם מוכנים לעשות דבר מול המימן הצפון קוריאני. המודל המנחה אותם: הסכם הגרעין עם איראן. התחזק הציר הגרעיני פיונגיאנג-טהרן

גם פיצוץ של פצצת מימן בעוצמה של 150 קילוטון, וגם היכולת הטכנולוגית להרכיבה על טיל בליסטי בינ-יבשתי, לא מביאים את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, את נשיא סין צ'י ג'ינפינג Xi Jinping , את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ואת ראש ממשלת יפן שינזאו אבה Shinzo Abe, לפעול נגד מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און  Kim Jong Un.
איש אינו מוכן להסתכן במלחמה בחצי האי קוריאה, שיכולה להביא למיליוני קורבנות.
כל המילים היפות שהושמעו כמו צעדים בלתי אחראיים, עוינים, מסוכנים… וכי מועצות הביטחון הלאומי במדינות שונות תקיימנה דיוניים דחופים, הן תשלום של מס שפתיים לעובדה העצובה שלראשי המעצמות אין שום נשק ביד לפעול נגד פיונגיאנג.
זו הנחה לא מדויקת שכן למוסקבה, בייג'ין, מוסקבה וטוקיו, ישנו נשק יעיל אחד, והוא נשק האחדות, אבל מאחר והן אינן רוצות להשתמש בו, הן מעמידות פנים שאין להן מה לעשות מלבד להיכנע לגחמותיו הגרעיניות של קים ג'ונג און.
אם כל ששת המעצמות אשר חתמו ב-2015 על הסכם הגרעין עם איראן, כאשר הם משאירים את המתקנים הצבאיים הגרעיניים ואת תעשיית הטילים הבליסטיים שלה  ללא פיקוח, היו מתאחדות ומודיעות, כי הן נותנות לצפון קוריאה אולטימטום של שבוע ימים בו היא צריכה להודיע על פירוק תכניות הגרעין והטילים שלה, אחרת מתקנים אלה יותקפו ויושמדו, אפשר וצריך להניח, כי  קים ג'ונג און, באם היה משתכנע ברצינות האיום, היה מבקש להתחיל במו"מ.
אבל במצב בו קים ג'ונג און  משגר טילים בליסטיים לעבר יפן ומפוצץ פצצת מימן, כאילו היה מדובר בקופסא של זיקוקי דינור מוצאות המעצמות את עצמן במצב שבו הן צריכות לבקש ממנו שיסכים להתחיל במו"מ לפי המודל האיראני. 
במילים אחרות, המעצמות מוכנות להגיע להסכם עם פיונגיאנג, בתנאי שבשלב זה תקפיא את התוכניות שלה.
מה שכבר ברור הוא, כי אפילו באם ייפתח מו"מ ומתן כזה פיונגיאנג לא תסכים לתקופה הקפאה ארוכה יותר מ-10 שנים, כפי שהנשיא באראק אובמה הסכים להעניק ברוב טובו לאיראן.
אם איראן קבלה עבור תכנית גרעינית שהיו לה רק חלקים של פצצה גרעינית סכומי עתק של כ-150 מיליארד דולר, לא צריך דמיון רב כמה מאות מיליארדים פיונגיאנג תדרוש עבור פצצות גרעין ומימן שכבר קיימות ונמצאות במאגר הגרעיני הצפון קוריאני.
ישראל הייתה המדינה היחידה בעולם אשר העזה לפעול צבאית נגד צפון קוריאה.
בדיוק לפני 10 שנים, ב-6 לספטמבר 2007, השמידו חיל האוויר וכוחות מיוחדים ישראליים במבצע שכונה 'מבצע הבוסתן' Operation Orchard, את כור הפלוטוניום הצפון קוריאני שהלך ונבנה באזור דיר א-זור Deir a-Zor בסוריה. אם ישראל לא הייתה הורסת את הכור, שהיה למעשה העתק מדויק של הכור הגרעיני הצפון קוריאני, הייתה סוריה הופכת לספק הפלוטוניום העיקרי של איראן, וטהרן הייתה משיגה קרוב בוודאי פצצת מימן.                 
הלקח הזה של התקיפה הישראלית נשכח מזמן, בעיקר הודות למדיניות האיראנית של הנשיא באראק אובמה, ושל חלקים במערכת הפוליטית הישראלית שהתנגדו בחריפות לכך שישראל תתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית.
היו רגעים בעשר השנים האחרונות בהם היה נדמה כי מתנגדי הפעולה הצבאית התומכים במו"מ צדקו במדיניותם. אלא היו הרגעים בהם נשיא סוריה בשאר אסד עמד ליפול. אבל זו הייתה טעות אסטרטגית-מודיעינית-אופטית ממדרגה ראשונה. אסד לא רק שלא נפל אלא עתה מתחזק, ואיראן שעמדה על סף איבוד רוב ההשקעות שלה במזרח התיכון יוצאת עתה מנצחת.
הציר הגרעיני פיונגיאנג-טהרן-דמשק, שהמשיך בפעולתו במשך כל שנות המלחמה בסוריה, התחזק עתה.