מצרים: 'ההתנגדות' resistance, כלומר הטרור, היא חלק בלתי נפרד של ההסכמה הלאומית הפלסטינית, והיא זכותם החוקית של הפלסטינים, כל זמן שהכיבוש הישראלי נמשך.

המקורות המזרח תיכוניים של תיקדבקה: זה הנוסח המדויק של סעיף מס' 6 במסמך הפיוס הלאומי, בין הפת"ח לחמס, שחיבר שר המודיעין המצרי עומר סולימן. גורמי ביטחון ישראליים: זמן רב לא נכתב מסמך ערבי כל כך אנטי ישראלי, כמו המסמך המצרי הזה. מחברו, הגנרל עומר סולימן, הצליח שלא להזכיר במסמך את השם 'ישראל' אפילו פעם אחת. בשום מקום לא נזכר במסמך, כי המדינה הפלסטינית צריכה לקום כתוצאה של הסכם שלום פלסטיני-ישראלי, וכל רוח המסמך מתעלמת מקיומה של מדינת ישראל וממעורבותה בתהליכים המדיניים והצבאיים באזור.
המקורות שלנו שעיינו ב-4 עמודי הטיוטא של התוכנית הנושאת את הכותרת 'נוסח מוצע של הסכם קהיר' מדווחים, כי המסמך גם דורש כי כל הפליטים הפלסטינים יחזרו למקומות מגוריהם הקודמים שלפני מלחמת העצמאות ב-1948 כלומר, מילוי הדרישה הפלסטינית לזכות השיבה.
התוכנית המצרית מחלוקת ל- 5 חלקים: מבוא. התוכנית הלאומית למבנה השלטון. עקרונות כלליים. היחסים הפנימיים בין הפת"ח והחמס, וכללי ניהול המו"מ.
במבוא מופיעים העקרונות אותם הפת"ח והחמס מקבלים, כמו איסור על שפיכת דם פלסטיני על ידי ידיים פלסטיניות. כלומר החמס והפת"ח יפסיקו את הלחימה ביניהם.
המסמך מדבר על אחדות הטריטוריה הפלסטינית, שהיא קבלת העיקרון שהגדה המערבית ורצועת עזה, הן טריטוריה מאוחדת אחת, ואין 2 טריטוריות פלסטיניות כפי שקיימות היום.
מיד לאחר המבוא, בחלק האופרטיבי של המסמך, מדובר על הקמת ממשלת הסכמה לאומית פלסטינית, 'שתשבור את המצור על העם הפלסטיני', הכוונה למצור הישראלי על רצועת עזה, על ארגונם מחדש של כוחות הביטחון והמודיעין הפלסטינים, והאופן בה תוגש עזרה בינ-ערבית לפלסטינים, שפירושה כיצד ייפקחו כוחות ערביים חיצוניים על התהליכים אלה בשטחי הרשות הפלסטינית. לא מצוין מהיכן יבואו כוחות אלה, אולם כנראה המדובר בכוחות מצרים, סעודים, וירדניים.
ההסכם מדבר גם על המשך 'התהדייה' 'הרגיעה', מבלי לציין שיש לה צד שני ושמו 'ישראל'.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי למרות הרוחות האנטי ישראליות המנשבת בצמרת המצרית, ממשיכים נשיא המדינה שמעון פרס, ושר הביטחון אהוד ברק, לדחוף בימים האחרונים, מה שהם מכנים היוזמה המצרית-סעודית החדשה לקידום השלום עם ישראל, כאשר במציאות לא קיימת יוזמה כזו.
נשיא המדינה שמעון פרס שביקר אצל הנשיא מובראק, ביום חמישי שעבר 23.10 בשארם-א-שייח', נתקל לא רק בחוסר רצון מוחלט של מובראק לשמוע על יוזמות מדיניות ישראליות חדשות, אלא גם לדון בקידום שחרורו של חייל צה"ל החטוף גלעד שליט. מדברי מובראק היה ברור, כי לא תהייה שום תזוזה בשני הנושאים, עד אשר לא תושג השלמה פנימית בין המחנות והפלגים הפלסטינים.
כאשר פרס חזר בידיים ריקות ממצרים, פרץ בישראל המשבר הפוליטי של כשלון ליבני בהרכבת ממשלה, דבר שעזר לפרס לכסות על כשלון נסיעתו.
גם דבריו החוזרים ונשנים של שר הביטחון אהוד ברק, כי הוא דחף לביצוע 'הרגיעה', בעיקר כדי לקדם את שחרורו של גלעד שליט, אין להם שום אחיזה במציאות. מאז תחילת 'הרגיעה' לפני 5 חודשים, לא עשתה קהיר שום צעד שיקדם את שחרורו של שליט.