מקום שני? אולי אולמרט וליבני רבים על המקום הראשון?

נפלה `טעות` מעניינת בדיווחים לפיהם ראש הממשלה אריאל שרון אשר מצב רוחו הוגדר `כרותח` על התחרות בין האישים הבכירים במפלגת `קדימה` זימן אליו את שר האוצר אהוד אולמרט ואת שרת המשפטים ציפי ליבני, והורה להם לחדול מיד מהתחרות והדיבורים מי יוצב במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת.
אבל אלה לא היו הדיבורים וגם לא הייתה השאלה שהוצגה לחברי `קדימה` על ידי חוקרי המכון `מאגר מוחות` במשאל שערכו ופרסמו ביום ה` 22.12. חוקרי המכון לא שאלו מי את/ה חושב צריך להיות מס` 2 המפלגה. השאלה המקורית הייתה שונה לגמרי. להלן הנוסח המדויק: במידה ואריאל שרון ייבחר לראש ממשלה, אך באופן זמני לא יוכל לכהן בתפקיד, את מי תעדיף/י כממלא מקום ראש הממשלה?
עצם הצגת שאלה הזו ותוכנה היא שהביאה למצב רוחו <`הרותח` של ראש הממשלה שכן היא הניחה לפניו שלושה מוקשים רבי עוצמה.
1. למרות כל מסע התעמולה, ההקלטות החסכוניות, הצילומים, והדיבורים על דיאטה הזורמים מבית ההבראה הנקרא מעון ראש הממשלה, הוצגה במשאל שהוזמן על ידי רשות ממלכתית הכפופה לממשלה, ואש/ר בדרך כלל איננה מעזה לזוז ימינה או שמאלה מהקו המכותב על ידי לשכת ראש הממשלה, שאלה שלא רק מטילה ספק בהנחה כי מצבו של אריאל שרון מצוין, אלא מעלה ספק באם הוא יוכל להמשיך בכהונתו בקדנציה הבאה, מאחר וייווצר מצב, כך קובעת השאלה כי `באופן זמני לא יוכל לכהן בתפקיד`.
אם הכול בסדר עם ראש הממשלה, מדוע ישנם אנשים שחושבים אחרת?
2. אם זו השאלה, הרי אהוד אולמרט וציפי ליבני, שיש להם תדמית של נאמנים מוחלטים לראש הממשלה, אפילו לא חיכו להחלמתו של ראש הממשלה, והם כבר נלחמים, לא על המקום השני אלא על המקום הראשון, מקומו של ראש הממשלה. כלומר, אריאל שרון הופך להיות לא רלבנטי. אין פלא שראש הממשלה `רותח` על הצגה כזו של הדברים.
3. לא פחות גרועה מהשאלה היא התשובה. באורח בלתי צפוי גם רוב חברי `קדימה` כמו חברי מפלגת `העבודה` חושבים, כי לא חשוב מה יהיה הרכב הרשימה לכנסת, אבל מי שצריך לכהן כממלא מקום ראש הממשלה הוא שמעון פרס. לתשובה כזו אריאל שרון לא היה מוכן כלל מאחר והיא מעמידה בפניו שתי בעיות:
א. חברי מפלגתו מתערבים בהרכב הרשימה ואינם רוצים לחכות לרשימה הוא מכין במעונו, ואשר לפי ה דיווחים הוא הגיע בה עד עכשיו רק למקום ה-24, כאשר איש אינו יודע עדיין מי מופיע ומי אינו מופיע ברשימה?
ב. שרון אשר לא תכנן להכניס את שמעון פרס לרשימה כלל, צריך עכשיו לשקול החלטה זו מחדש, או להביא אישיות נוספת בעלת משקל למפלגה אשר תחסום את הפופולאריות של פרס.
אריאל שרון, יועציו, ומעצבי דעת הקהל הפועלים מסביבו, היו כל כך בטוחים כי הם יוכלו להפוך את אירוע השבץ המוחי הקל, לנקודת זינוק נוספת של ראש הממשלה בדעת הקהל, עד שאפילו הם טרחו לפרסם זאת בכלי התקשורת. אבל כפי שהתברר הדברים אינם פשוטים וחלקים. זו הפעם הראשונה לאחר זמן רב, שדעת הקהל והמערכת הפוליטית גברו על דעתו ותוכניותיו של אריאל שרון, בעזרתם של אהוד אולמרט, ציפי לבני, והמשאל של `מאגר מוחות.`