מרוץ ההישרדות הפוליטית של אהוד אולמרט, נשיאת בית המשפט העליון החדשה, ומרוץ תנועות המחאה.

תיקדבקה. לא צריך להיות פרשן פוליטי זריז כדי לתפוש כי מ"מ מקום שר המשפטים מאיר שיטרית נבחר להיות, בשלב זה, האיש שיציל את עורו הפוליטי והאישי של ראש הממשלה אהוד אולמרט. עוד לא הספיק ביום ד` 23.8, לקבל את תפקידו החדש מידיו של ראש הממשלה, וכבר בטווח של 4 שעות ביום חמישי 24.8, בין השעה 8:00 בבוקר ועד 12:00 בצהרים ביצע את הפעולות הבאות.
1. נפגש עם נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, והודיע לו כי הוא מסכים לכנס מיד את הוועדה למינוי שופטים ולמנות את השופטת דוריית בייניש לנשיאת בית המשפט העליון. דבר שלו התנגד שר המשפטים היוצא חיים רמון.
2. ערך מסיבת עיתונאים ובה הודיע על תמיכתו במינוי של דוריית בייניש.
3. נפגש עם השופטת דורית בינייש והודיע לה כי הוא והממשלה תומכים במינויה והוא ייכנס לתוקפו כבר ב-7 לספטמבר.
זה הדבר הדחוף ביותר כרגע שיש לעשות במדינת ישראל?
חבל רק ששרי הממשלה לא פעלו במהירות מטאורית כזו בניהול המלחמה ובטיפול בעורף בזמן המלחמה.
אפשר וצריך להניח כי השר שיטרית לא היה פועל במהירות כזו בנושא כה רגיש כמו ממינוי נשיא חדש לבית המשפט העליון, אם לא היה מקבל לכך אור ירוק מראש הממשלה אהוד אולמרט.
עד מלפני שבוע כשאר שר המשפטים המתפטר חיים רמון היה עדיין מקורבו וידידו של ראש הממשלה, למרות שנישק בכפייה את אחת מעובדות לשכתו, עדיין ראש הממשלה ושר המשפטים לא מיהרו להצהיר על תמיכתם בדורית בינייש, ולכנס את וועדת המינויים. בחוגים פוליטיים ומשפטיים לא הייתה על כך פליאה רבה בעיקר משום שהיה ידוע כי ראש הממשלה אולמרט איננו, אם לומר בעדינות, מחבב ביותר את דורית בינייש, ויש אומרים כי יחס זה הוא הדדי. רבים ראו בהתנגדותו של חיים רמון למינויה האוטומטי של בינייש לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, את ידו הארוכה של אולמרט. הקול היה קול רמון, אבל הידיים היו של אולמרט.
אם כך מה קרה לפתע ביום ה` בבוקר?
א. חיים רמון סולק. ולמרות שפורסם כי ראש הממשלה סיכם עם שיטרית כי המינוי שלו הוא זמני עד לשובו של רמון, באם יזוכה בבית המשפט, החל שיטרית לתפקד כשר מלא, כאילו לפניו קדנציה מלאה.
ב. הסיבה: ראש הממשלה `הצריך לקבל החלטה במשך סוף השבוע,` (כך פורסם,) איזה סוג של וועדת חקירה להקים, קיבל כבר למעשה את החלטתו, והוא שומר אותה לעצמו, כדי להסיר את המכשולים האישיים הפוליטיים, המשפטיים, והאישיים, הקשורים בהקמת וועדת חקירה כזו, והיכולים להזיק לו.
ג. במילים אחרות, ראש הממשלה אהוד אולמרט זקוק לפתע לשיתוף פעולה ולסימפטיה אישית מצד מי ששר המשפטים לשעבר חיים רמון כינה ואחר כך הכחיש `כנופיית שלטון החוק`, אותה הוא ורמון התכוונו, לטלטל לפני המלחמה. זו הסיבה מדוע הסבך והמכשולים שעמדו לפני נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, והשופטת דורית בינייש, הוסרו ונעלמו כשלא היו תוך מספר שעות.
ד. בראש וועדת החקירה יעמוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק. כלומר היה צורך דחוף לשחרר את ברק מתפקידו הנוכחי.
זה כמובן לא אומר מאומה לגבי המסקנות שתוציא וועדת חקירה כזו, אפילו יעמוד בראשה הנשיא הפורש של בית המשפט העליון אהרון ברק. אולם צריך להבין את ראשו הפוליטי של אהוד אולמרט. אולמרט חושב, מתנהג, ומחליט לא כמו פוליטיקאי אמיתי, אלא כמו עורך דין-פוליטיקאי. כלומר, הכול צריך להיות מוחלק, ולא צריך לערבב את העובדות בדרך למטרה. זה הוא למעשה היפוכו של המשפט Facts don`t have politics, או `בעובדות אין פוליטיקה`. או שעובדות הן עובדות, או שהן אינן כאלה. שם המשחק של אהוד אולמרט הוא Politics don`t have facts, כלומר `העובדות אינן צריכות להפריע לפוליטיקה`. זו הסיבה מדוע הוא ומורו הגדול אריאל שרון, הצליחו בשש השנים האחרונות להתעלם לגמרי מהתוצאות-העובדות שמדיניותם יצרה בתוך מדינת ישראל ומסביב לה, וזו הסיבה העיקרית מדוע שמדינת ישראל מוצאת את עצמה במצב שכזה.
למארגני תנועות המחאה של אנשי המילואים וההורים השכולים , שעכשיו השמאל הישראלי מתחיל להאשים אותם כי הם תנועות פוליטיות ימניות, אין לא מכשירים פוליטיים רבי עוצמה, כמו מינוי שופטים עליונים, וגם לא זריזות חלקלקה כמו אהוד אולמרט. גם אין להם שר אחד בממשלה שיתייצב לצידם. הם עומדים לבד מול כל הממשלה.
כל מה שיש להם, ואת זה הם עדיין צריכים להוכיח כושר התמדה. אם הם יתעקשו במחאתם, כפי שהם יודעים להתעקש בלחימה, הם עלולים לסחוף אחריהם רבים, ולנצח. אם הם לא יתעקשו, אולמרט ינצח. היתרון היחיד שיש כיום לתנועות המחאה הוא הזמן. ברור כי ראש הממשלה אהוד אולמרט פועל במהירות אבל לטווחים קצרים, כפי שראינו בפרשת נשיאות בית המשפט העליון, כדי להציל את מעמדו ועורו הפוליטי.
אפילו אם אולמרט יימנה וועדת חקירה ממלכתית או משפטית, כל מה שהוא ירוויח יהיה מספר החודשים שיעברו עד שהוועדה תפרסם את מסקנות הביניים שלה. כמובן שאם אולמרט היה פוליטיקאי-מדינאי, ולא פוליטיקאי עורך דין, הוא היה יוכל לפעול אחרת, לתקן את השגיאות שנעשו, לתקן את החברה הישראלית- את העורף. לתקן את צה"ל. אבל הוא לא ייעשה זאת. זו עבודה קשה מידי, עם הרבה סיכונים פוליטיים.
לכן אולמרט לא מרשה לעצמו עכשיו לתכנן ולבצע צעדים לטווח ארוך והוא מסתפק בצעדים קצרים ומהירים. לדעתו, זה הוא הזמן העומד לרשותו. תנועות המחאה, באם הן רוצות להשיג את מטרתן, לפעול לטווח ארוך ולאורך זמן מתמשך, שם אולמרט ושריו אינם יכולים לפעול, אחרת המכונה השלטונית תדרוס אותם.