משמעות המכתבים או היומן של רון ארד, עבור ישראל, איראן, וחיזבאללה.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה: אם אכן חיזבאללה העביר או יעביר מכתבים שכתב הנווט רון ארד בעת שהיה בשבי, השאלה החשובה ביותר היא, מתי מכתבים אלה נכתבו? דבר שייתן מושג ראשוני וחלקי בלבד כמה זמן היה רון ארד בחיים לאחר שנתפס. אין ספק כי המכתבים לא ישפכו אור על המידע שהפך במשך כ-20 שנה להערכה מודיעינית בישראל כי רון ארד הועבר מלבנון לאיראן, וכי הוחזק שנים רבות בבית כלא בצפון טהרן. האיראנים תמיד הכחישו טענה זו בתוקף, והחומר שחיזבאללה יעביר לישראל, רק יחזק את העמדה האיראנית הזו ולא יחליש אותה. מקורות ביטחוניים אומרים כי מסירת החומר על רון ארד מהווה למעשה רק את השלב האחרון בעסקת חילופי השבויים של אלחנן טננבאום, והחזרת גופותיהם של חיילי צה"ל חטופים עדי אביטן, בני אברהם, ועומר סועאד ז"ל, משנת 2005. גם אז התחייב חיזבאללה להמשיך בעסקה ולספק מידע כזה תמורת שחרורו של סמיר קונטר. אפשר וצריך להניח כי חיזבאללה יעביר עכשיו רק חלק מהמידע או המכתבים המצויים ברשותו, ויודיע כי הוא יעביר את יתרת החומר שבידו כאשר סמיר קונטר ועוד אסירים לבנוניים אחרים ישוחררו.
מקורות ביטחוניים ישראליים ולבנוניים מאוחדים בדעה כי המו"מ על החזרתם של אודי גולדווסר ואללד רגב עדיין לא התחיל. השאלה הגדולה העומדת בפני מנהלי המו"מ הישראלי, היא האם התנופה שיוצרים כל המהלכים שהתרחשו במגעים עם חיזבאללה ביום ב', ויימשכו בימים הקרובים, אכן יובילו בסופו של דבר להתחלת מו"מ ממשי להחזרתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב? על כך אין לאיש בישראל תשובה.
המקורות המודיעיניים שלנו מדווחים כי המתווך איש המודיעין הגרמני מביע אופטימיות זהירה וחושב כי המגעים שלו עם חיזבאללה מתפתחים בכיוון הזה, אולם באותו זמן הוא מזהיר כי חסן נסראללה של היום הוא איננו חזק, ואיננו יותר בעל עמדה דומה לזו שהייתה ב-2005 בעת עסקת החילופין הקודמת. גם לפי הערכותיו של המתווך הגרמני וגם לפי מידע מודיעני אחר שמגיע מלבנון, נסראללה איבד את השליטה שהייתה לו על הגורמים הצבאיים והמודיעיניים של חיזבאללה, וזו עברה לידי האיש הנאמן ביותר על איראן בחיזבאללה עימד מורנייה. במילים אחרות, כל הצעדים שנערכו עד עכשיו, וייערכו בעתיד הנוגעים לחיילי צה"ל החטופים, מכוונים מטהרן ולא מביירות. וכפי שבמשך כל השנים, המפתח לפתרון פרשת רון ארד היה בטהרן ולא בביירות, כך המצב בפרשת אהוד גולדווסר, ואלדד רגב.
המקורות הביטחוניים שלנו מציינים, כי היחסים הטובים השוררים בין ברלין וטהרן, והעובדות כי איראן קונה בגרמניה סחורות בשנה בשווי של כ-6 מיליארד דולר, וכי קנצלארית גרמניה אנג'לה מרקל, מתנגדת להחמיר בצורה חריפה את הסנקציות על איראן, הופכים את ברלין ושירותי המודיעין שלה לדרך היחידה באמצעותה ישראל יכולה להגיע או לקיים מגעים בלתי ישירים עם טהרן. אולם חוגים ביטחוניים אלה גם מזהירים, כי למגעים אלה יש מחיר ביטחוני כבד. בעיקר בתחום החרפת הסנקציות על איראן, הצריכות להביא להפסקתה של התוכנית הגרעינית, ופעילותו של הכוח הצבאי-ימי גרמני במסגרת כוח יוניפי"ל המוצב בלבנון.
המו"מ לחילופי שבויים, באמצעות גרמניה, מאלץ את ישראל לשתוק, על שיתוף הפעולה המודיעיני לו גרמניה הסכימה עם חיזבאללה בלבנון.