מתיחות צבאית לאורך גבולות ישראל-סוריה לבנון. למוסקבה, טהרן ודמשק, יש אינטרס להגביר את הלחץ הצבאי על ישראל

חוגים צבאיים מערביים, אומרים בשבת 28.9, כי בגלל הנחיתות המדינית והצבאית אליה ישראל נקלעה, בעקבות התקרבותו של ממשל אובמה לאיראן, והתרחקותו הדרמטית משראל, צפויה השבוע מתיחות צבאית הולכת וגוברת לאורך גבולותיה של ישראל עם סוריה ולבנון.
המתיחות הזו, אמרו המקורות, תלך ותתגבר, לקראת יום ב' 30.9, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו ייפגש עם הנשיא באראק אובמה בבית הלבן, וביום ג' 1.10, בעת נאומו של נתניהו באו''ם. למוסקבה, טהרן, דמשק וחיזבאללה יש אינטרס ברור ליצור מתיחות צבאית, לאורך גבולותיה עם סוריה ולבנון, כדי להצביע על ירושלים כעל הגורם המנסה לטרפד את המהלך האמריקני-רוסי, לגבי הגרעין האיראני ולגבי הנשק הכימי הסורי.
המדיניות הפסיבית המוחלטת של הדרגים המדיניים והצבאיים בישראל, משחקת לידיהם של הרוסים והאיראניים לא רק באו''ם בניו יורק, אלא גם בשטח במזרח התיכון, אמרו המקורות הצבאיים.
מספיק שהסורים יתחילו להניע שיירה אחת של נשק מתקדם, או אולי אפילו נשק כימי, מסוריה ללבנון לידי חיזבאללה, וחיל האוויר הישראלי יפציץ אותה, כדי שכל הזירה תתלקח.
התלקחות כזו, תביא את מוסקבה, טהרן ודמשק לטעון, כי תנועותיה ותגובותיה הצבאיות של ישראל, הן המפריעות ליישום ההבנות האמריקניות-רוסית בשטח.
זה היה למעשה הקו בו נקט השבוע נשיא איראן חסן רוחאני בהופעותיו השונות בניו יורק, כאשר טען, מבלי שהיה אף גורם אחד אמריקני רשמי שסתר אותו, כי ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון המחררת מלחמה זה 40 שנה, והיא היחידה המחזיקה במערכות נשק להשמדה המונית.
המקורות המערביים, אמרו כי למרות דבריו של הנשיא אובמה ביום ו', כי הוא ידווח לבעלי בריתה של ארה''ב על המגעים שלו עם טהרן, תוך כדי ציון שמה של ישראל, נמנע אובמה מדיווחים כאלה גם לגבי המתרחש בנושאים הסוריים והאיראניים.
ישראל, אומרים המקורות, הוחזקה באפלה מלאה לגבי ההסכם האמריקני-רוסי לגבי הנשק הכימי, והיא באותו מצב לגבי המגעים בין וושינגטון וטהרן, לגבי התוכנית הגרעינית האיראנית.
עוד מוסרים המקורות, כי למרות דבריהם הנחושים כביכול, בשבת 28.9 לפנות בוקר של שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, ושל שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, עם קבלת ההחלטה מס' 2118 של מועצת הביטחון על פירוק הנשק הכימי, כל הצדדים יודעים בבירור כי החלטה זו, ברובה או בחלקה, לא יבוצע אף פעם, בדיוק כפי שהחלטת מועצת הביטחון מספר 1701, שנתקבלה ב-2006, לאחר מלחמת ישראל-חיזבאללה לא בוצעה.
בסוף החלטת מועצת הביטחון נאמר: 'שום גורם בסוריה, ישתמש, ייפתח, ייצר, ירכוש, יאגור, יקבל, או יעביר נשק כימי'. ציטוט המקור: No party in Syria should use, develop, produce, acquire, stockpile, retain, or transfer chemical weapons.
זה היה הטכסט, בו השתמשו במועצת הביטחון לפני 7 שנים בהחלטה מס' 1701, לגבי העברת משלוחי נשק מחוץ ללבנון לידי חיזבאללה.
למרות החלטה זו לא רק שאף פעם לא הופסקו משלוחי הנשק לחיזבאללה, אלא גם התגברו, והפכו את הארגון לאחד הצבאות הערביים החזקים, המצוידים בטילים ומערכות נשק מתקדמות.
כבר ביום ו' אפשר היה לראות סימנים לאי ביצוע ההחלטה בשני צעדים נפרדים שנקטו האמריקנים והרוסים:
1. מקורות אמריקנים פרסמו, כי 'עכשיו' מתברר, כי רוב הנשק הכימי הסורי 'איננו מעורבב'-איננו מבצעי. במילים אחרות, כל מה שצריך לעשות הוא לשרוף את החומרים שמהם אפשר היה להרכיב נשק כימי, דבר שאפשר לבצע תוך זמן קצר יחסית.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי מדובר בהעמדת פנים אמריקנית, מאחר ומידע מודיעיני זה היה ידוע כבר חודשים רבים. הבעיה האמיתית לא מי ואיך ישרפו את החומרים, אלה? איך ומי יגיע אליהם, כדי לבצע זאת?
המצב בשטח בסוריה הוא כזה, כי אפילו בדמשק, פקחי האו''ם אינם יכולים לזוז, מבלי שייפתחו עליהם באש.
2. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב חזר ואמר בשבת לפנות בוקר, כי לא יהיה שימוש בכוח בסוריה לפי סעיף 7 של אמנת האו''ם, ואם יהיה צורך בכך. 'רוסיה מוכנה לקחת חלק בכל הפעולות בסוריה'. בכך חזר על עמדתה של מוסקבה בימים האחרונים, כי היא מוכנה לשלוח כוחות צבא רוסיים לסוריה. כלומר, אם יוחלט על צעדי עונשין נגד סוריה, רוסיה ואף אחד אחר, לא יבצע אותם.
המקורות צבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה, מוסרים כי ההערכות מודיעיניות מערביות אלה הובאו כבר ביום ו' לידיעתו של נשיא לבנון מישאל סולימן, וזו הסיבה מדוע מיהר לומר בפומבי, כי 'הנשק הכימי הסורי לא הוברח ללבנון, ואין שום הוכחה למציאותו בלבנון'. ציטוט המקור:
Syria's chemical weapons have not been smuggled to Lebanon and there is no evidence of their presence in the country.
המקורות שלנו מציינים, כי מעמדה האסטרטגי של ישראל קיבל מכה נוספת ביום ו' כאשר הנשיא אובמה צלצל אל נשיא איראן חסן רוחאני, ולא להיפך.
עצם העובדה, כי למרות שרוחאני נמנע במתכוון לראות, ללחוץ יד, או לדבר בטלפון, עם הנשיא אובמה בארבעת הימים בהם היה בניו יורק, וכי אובמה לא עמד בלחץ האיראני הזה, ולבסוף הוא זה שצלצל לרוחאני, מעידה על חולשת העמדה של נשיא ארצות הברית כלפי ההנהגה האיראנית.
חולשה אמריקנית כזו מקרינה מיד על מעמדה של ישראל.

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות