נושאי גייסות מתוצרת ישראל מדגם `גולן` משתתפים בקרבות בגדאד.

בלעדי ומיוחד למקורות הצבאיים של תיקדבקה: ישראל העבירה בימים האחרונים לידי הצבא האמריקני בעיראק 60 נושאי גייסות משוריינים מדגם `גולן` מתוצרת רפא"ל (בתמונה). כלי הרכב המשוריין הישראלי החדש שמשקלו 15 טון משלב טכנולוגיות של טנק המרכבה, נושא הגייסות האמריקני ה`ברדלי` Bardley, ופיתוחים ישראליים מתקדמים בתחום המבנה והשריון, עמיד בפני מטעני צד IED, רקטות RPG, מוקשים, ואש נק"ל, ומסוגל לשאת 10 חיילים. ה`גולן` מותאם במיוחד ללחימה בשטח בנוי, והוא כבר משתתף בקרבות הנערכים בבגדאד, במסגרת תוכנית הביטחון החדשה של הנשיא ג`ורג בוש, וראש ממשלת עיראק נורי אל מאליקי. אספקת נשק ישראלי לכוחות האמריקנים הנלחמים בעיראק הוא נושא רגיש מאוד שגם וושינגטון וגם ירושלים מעוניינות לשמור אותו חסוי. ישראל מספקת באופן קבוע לאמריקנים בעיראק כמויות גדולות של חלקי חילוף למטוסים, למערכות נשק, לכלי תחבורה, וליחידות הצי האמריקני. כמו כן, מועברות מערכות נשק אמריקניות שנפגעות במלחמה דרך ירדן לתיקון ולשיפוץ בבתי המלאכה של חיל החימוש, התעשייה הצבאית, ומפעלים פרטיים ישראליים, ומוחזרים באותה דרך לעיראק. אולם הופעתם של נושאי גייסות משוריינים מתוצרת ישראל בשדה הקרב בעיראק היא הופעה ראשונה גלויה של מערכת נשק כבד ישראלי בשדה הקרב האמריקני-עיראקי, אותה אי אפשר להסתיר. ההערכה גם בחוגי הצבא האמריקני בעיראק ובצה"ל היא, כי עתה זו היא רק שאלה של זמן עד שאל קעידה וגורמי הגרילה הסונית יתרכזו בניסיון לפגוע או להשתלט על כלי רכב או כמה כלי רכב משוריינים ישראליים ולהציג זאת כניצחון מוסלמי גדול על מערכות הנשק הישראליות, וכהוכחה למעורבות הצבאית הישראלית במלחמה בעיראק. חוגים ללוחמת טרור בישראל: אל קעידה יכול להשתמש בשימוש המבצעי של `הגולן` בעיראק כתירוץ להרחבת מלחמת הטרור לירדן ולישראל.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה: הניסויים המבצעיים הראשונים ב`גולן` נערכו בספטמבר 2006 מיד עם סיום המלחמה בלבנון, לאחר שהוברר כי לצה"ל אין כלי רכב משוריינים מתאימים לפעולה בקרבות בשטחים בנויים כמו בינת גב`ייל, ראס-א- מראון, ועיטייה אל שעב, שם צה"ל ספג אבידות כבדות. כבר בשלבים הראשונים השתתפו בניסויים בישראל קצינים אמריקנים.
האמריקנים נתקלו בעיראק בבעיה דומה לזו שצה"ל נתקל בלבנון. ה`סטרייקר` Striker כלי הרכב המשוריין האמריקני שהועבר בתחילת 2004 לעיראק, והיה צריך להיות כלי הקרב העיקרי האמריקני בשטחים בנויים איכזב. בעיקר משום שהוברר כי הוא מגושם מידי, אינו מספק הגנה מספקת לחיילים, וכי הוא סובל מתקלות טכניות רבות תוך כדי פעולה בשדה הקרב. (לדוגמא: יכולת ההישרדות של הצמיגים הגדולים של `הסטרייקר` הוא כל כך קצר, עד שיש צורך להחליפם מספר פעמים תוך קרב אחד.) האמריקנים אינם מדברים על החלפתו של `הסטרייקר` ב`גולן`, אולם עצם העובדה כי כבר בחודש ינואר 2007, 5 חודשים בלבד לאחר התחלת הניסויים המבצעיים ב`גולן` הם הודיעו לישראל, כי הם עומדים לרכוש 60 כלי רכב משוריינים כאלה ולהציב אותם מיד בשדה הקרב העיראקי, מראה על הדחיפות בהם הם זקוקים לכי משוריין חדש במלחמה.
בניגוד לכלי רכב משוריינים אחרים, אין ל`גולן` `ריצפה` chassis, ובמקומה מותקנת בו מערכת צירים אוטומטית 4×4 automotive system axles, המהווה חלק ממסגרת מבנה השריון של כלי הרכב, בדומה למערכת הקיימת בטנקים. מומחים צבאיים אומרים כי הגישה הטכנולוגית הזו אפשרה למתכנני `הגולן` להקדיש 50 אחוז מהשריון למטרות הגנה של צוות הכלי והחיילים.
השריון של `הגולן מורכב מ-4 שכבות. השכבה החיצונית מעניקה לחיילים גג משוריין, והגנה מפני אש נק"ל של תחמושת בקוטר 14.5 מ"מ. השכבה השנייה מעניקה הגנה מפני ירי של RPG, ואילו השכבה השלישית הפנימית יותר מעניקה הגנה מפני מטעני צד. צוות החיילים מוגן על ידי שכבה נוספת, המופרדת משאר שלושת השכבות.