ניצחון החמס מעמיד את ישראל מול האחים המוסלמיים.

תיקדבקה: מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר בנאומו ביום ג` 24.1 בהרצליה כי איננו מודאג מתוצאות הבחירות הפלסטיניות וכי מנבאי השחורות לא ירתיעו אותו. `נדע להתמודד.` אמר אולמרט. יומיים לאחר מכן ביום חמישי 26.1, לא שמענו לא את אהוד אולמרט ולא אף שר אחר, גם לא את ציפי ליבני, אומרים מילה על אחד המפנים הקשים והדרמטיים ביותר בתולדות המלחמה הישראלית-פלסטינית, בהם מפלגה הדוגלת בפומבי ושולחת מתאבדים להרוג בנו זכתה בכמעט רוב בבחירות פלסטיניות.
זו התוצאה האמתית של הבחירות ואסור לטשטש אותה. זו גם התוצאה הברורה של מדיניות ההתנתקות של אריאל שרון ואהוד אולמרט. היחיד שהבין כי הוא אינו יכול להתעלם ממציאות ומהתמוטטות זו של מדיניותו במזרח התיכון היה נשיא ארצות הברית ג`ורג בוש אשר אמר בלילה, כי ארצות הברית לא תכיר בחמס ולא תנהל אתו מו"מ. דובר אמריקני אחר קרא לאבו מאזן שלא לכלול את החמס בממשלה הפלסטינית החדשה שתקום. אולם אלה הן קריאות בחלל ריק הנשמעות מעל הרציף לאחר שרכבת האיסלם הרדיקאלי עזבה כבר את הרציף.
כל המלחמה העולמית בטרור בראשותה של ארצות הברית מבוססת על העיקרון למנוע מהאיסלם הרדיקאלי טריטוריה ממנה הטרור יוכל להכות.
על סמך הנחה אסטרטגית זו צבא ארצות הברית יצא להלחם באפגניסטן ובעיראק. אולם בישראל העיקרון הזה נשבר, האיסלם הרדיקאלי מקבל החל מחודש אוגוסט 2005, קודם את רצועת עזה, ועכשיו בתחילת 2006 חלקים מרכזיים בגדה המערבית.
צריך וכדאי להבין כי מעתה ישראל עומדת לא רק בפני חאלד משעל בדמשק, ומחמוד א-זאהר בעזה, שעכשיו עקב הבחירות יגיע לרמאללה. אחריו משעל יגיע לרצועה.
ישראל עומדת עתה בפני שמות שתמיד שמענו עליהם בצורה עמומה מרחוק. המדובר במהדי אקף, ראש האחים המוסלמיים במצרים. במוחמד חביב, סגנו של אקף ואיש המבצעים הראשי של האחים המוסלמים. ובשייח` יוסוף קרדאווי הנחשב כיום לאידיאולוג הראשי והמשפיע ביותר של תנועת האחים המוסלמיים. קרדאווי, הקשור ישירות לראשי החמס, הוא נגד פיגועי התאבדות במטרות מערביות, אבל הוא תומך נלהב בפיגועי התאבדות נגד מטרות ישראליות.
ניצחון גדול לחמס בחירות הפלסטיניות. לפי תוצאות אחרונות החמס השיג רוב במועצה הלאומית הפלסטינית. החמס הופך להיות הכוח הפוליטי המרכזי אצל הפלסטינים והוא שירכיב את הממשלה ויכתיב את סדר היום הפוליטי ברמאללה.
מיום חמישי בבוקר הבעיה של אהוד אולמרט היא כבר לא אבו מאזן והפת"ח. הבעיה שלו היא איך מתמודדים עם שלטון שצעדיו יהיו מוכתבים מקהיר, קטר, (מקום מושבו של קרדאווי.) דמשק וטהרן.
רוב שליטי המזרח התיכון המכירים טוב יותר את הלברינט הזה הנקרא האחים המוסלמיים, עשו כל מה שביכולתם לדכא תופעה ותנועה זו בארצותיהם, ולעיתים באכזריות רבה. בסוף שנה שעברה, בבחירות הכלליות במצרים, הנשיא חוסני מובראק נשבר תחת הלחץ האמריקני והרשה השתתפות של האחים המוסלמים בבחירות, אבל במקביל דאג לכך, באמצעים אלימים, כי הייצוג שלהם בפרלמנט המצרי יהיה מוגבל ולא יעבור את גבול 20 האחוז. אותו לחץ אמריקני הופעל על ממשלת ישראל לקראת הבחירות הפלסטיניות. להרשות את השתתפות החמס בהן. לא רק שאסור היה לישראל בשום פנים להסכים לכך, אלא שהצמרת הפוליטית והביטחונית הישראלית מלבד לדבר. לא נקטו בשום צעד כדי לנסות ולעצור את החמס. להפך הם פתחו לפניו את הדרך לשלטון. זו טעות אסטרטגית בעלת ממדים היסטוריים.
לכן לא צריך להתפלא כי במצב כזה מחמוד אל זאהר, מכתיב כבר את תנאי המשחק החדשים עם ישראל הכוללים שלושה סעיפים.
1.הבטחה לשמור על `עצמאות` נשקם של הארגונים החמושים, כלומר אי פירוקם.
2. אין וויתורים נוספים לישראל. כלומר כל זמן שהכיבוש איננו מסתיים, וישראל איננה נסוגה מכל השטחים הפלסטינים, אין שום צעד או וויתור פלסטיני נוסף.
3.הצעה לחתום על הסכם שביתת נשק ארוך טווח עם ישראל, בתנאי שאצל הפלסטינים תישאר הזכות להחליט להגיב בכל פעם שהם יראו לנכון.
התנאים האלה זהים להצעת שביתת הנשק אותה הציע אוסמה בין לאדן לאמריקנים בקלטת הקול האחרונה שלו ביום חמישי 19.1. אם האמריקנים ייסוגו מעיראק ומאפגניסטן, ויעבירו את השלטון שם לאל קעידה, אוסמה בן לאדן מתחייב שלא לתקוף יותר את ארצות הברית, כפי שמחמוד א זאהר מתחייב לא לתקוף את ישראל.
אוסמה בין לאדן מכתיב תנאים בעיראק. מחמוד זאהר מכתיב תנאים בעזה. זו המציאות הקשה בה אנו נחייה בשנים הקרובות.