ניצחון פירוס.
תיקדבקה. ראש הממשלה אהוד אולמרט הצליח לפי דעתו להרוויח עוד 3 חודשים נוספים בשלטון, על ידי זה שדיכא את המרד במפלגתו 'קדימה' שעמד עוד ביום שלישי בלילה 1.5 על סף הצלחה. אולמרט גילה שהוא יכול לכופף בקלות את שרת החוץ ציפי ליבני, שזכתה לקיתונות של לעג ובוז בתקשורת כמו 'ציפי המצייצת', 'וציפי הסמרטוטרית', 'דן מרידור ב', (וזה רק בערוץ טלוויזיה אחד,) ואת השר לביטחון פנים אבי דיכטר, שבמשך יומיים השמיע פומבית הצהרות חנופה מביכות שמקורן במשטרים ובימים אפלים במזרח אירופה. דבר אחד לימד אותנו המרד שלא היה. ליבני ודיכטר אף פעם לא היו וגם לא יהיו פוליטיקאים, שלא לדבר על מנהיגים. אם אולמרט הנמצא במצב של אפס תמיכה ציבורית, ושעל ראשו מתנופפת חרב המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד הצליח לגבור עליהם, מוטב שיחפשו לעצמם מקצוע ותעסוקה אחרים. ואם הם לא יעשו זאת, אפשר להניח כי ראש הממשלה ינצל את החודשים המעטים שנותרו לו, כדי 'לעזור' ולמצוא להם תעסוקה חדשה כזו. זמן קצר לאחר שהשניים נכנעו, נכנע גם שר הביטחון עמיר פרץ וביטל את תוכניותיו להתפטר.
את התיאור הנכון ביותר של התמונה הפוליטית ששררה בישראל ביום ד' 2.5 נתן יוסי שריד כאשר נשאל מה דעתו על כך שאולמרט הצליח לשרוד. 'מה זה חשוב אם אולמרט אם אולמרט שרד או לא?' אמר שריד, השאלה היא אם המדינה שרדה? והתשובה היא לא!' וזו בדיוק הנקודה. באמצעות שורה של טלפונים ובהם איומים על אנשים בהם נאמר 'כי אתם כבר מבודדים', 'ואתם תהיו חשופים לבד מול ראש הממשלה', הצליחו אולמרט ואנשיו להחזיר ולהעמיד מאחוריהם את סיעת 'קדימה'. אולם המדובר בניצחון פירוס בגלל 2 סיבות.
1. הציבור הישראלי נוכח בפעם הראשונה לדעת, בניגוד למה שחשב עוד בתחילת השבוע, כי הנהגת 'קדימה' מורכבת משלושה אנשים בלבד: אהוד אולמרט, שמעון פרס, ושאול מופז. ספק רב באם היו נערכות היום בחירות כלליות שהנהגה כזו הייתה מקבלת יותר מאשר 5 עד 8 מושבים בכנסת.
2. בכלל לא ברור באם לרשותו של אולמרט עומדים באמת 3 חודשים, עד לדו"ח הסופי של וועדת וינוגרד. המדובר לא רק באירועים המתרחשים בישראל אלא מסביבה. רק בסוף השבוע הזה ביום שישי ושבת 5-4 תיערך בשארם א-שייח' וועידת פסגה של כל המעצמות והגושים העיקריים בעולם, עם איראן ועם הערבים, וכבר מתרבות הידיעות על צעדי התקרבות הדדיים שייערכו, לא הרחק מישראל, בין וושינגטון-טהרן-ודמשק. אולם בישראל בו מתעסקים כל היום באולמרט וליבני, אין זמן ועניין לשום גורם לטפל בנושאים כאלה.
ומה יהיה אם בעקבות השבר הפוליטי בישראל תפרוץ מתיחות צבאית. מי יטפל בה אהוד אולמרט, ועמיר פרץ שלומדים עדיין את דוח וינוגרד?
