נפתחה המלחמה על המלחמה הישנה…וגם זו שבדרך. מי יהיה הרמטכ"ל הבא?
לאחר שבועיים בלבד, מאז סיום המלחמה ב-26 לאוגוסט, חודשו חילופי האש בין היהודים לבין עצמם. יש אומרים כי מדובר בהכנה לקראת חידוש האש של החמאס, ערב ראש השנה, לאחר שכבר עתה ברור, כי שיחות קהיר, באם תתחדשנה נועדו מראש לכישלון.
מנהיג החמאס ברצועה איסמעיל הנייה, הוסיף אש למדורה, כאשר איים ביום א' 7.9, כי אם עד 25 לחודש לא יוסר המצור מעל רצועת עזה, יחדש החמאס את הירי לעבר ישראל.
חידוש ירי הטילים מצד החמאס בייחוד ערב ראש השנה תשע"ה, יעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואת שר הביטחון משה יעלון, במצב קשה, ואפילו מגוחך, לאחר המאמץ האדיר שהם עשו להסביר, איזה ניצחון גדול השיגה הנהגתם את צה''ל במלחמה.
כל הרציונאל של השניים להפסיק את המלחמה מבלי להכריע צבאית את החמאס, הייה מבוסס על כך, כי לאחר המכה האווירית הקשה מאוד של צה"ל במשך 50 ימי הלחימה ברצועה, החמאס לא יעז לירות יותר אפילו טיל אחד נוסף לעבר ישראל. זו כמובן הייתה אשליה עצמית, וזו גם הסיבה מדוע היא החזיקה מעמד זמן קצר כל כך.
עכשיו כבר ברור, כי ההנחה שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ירקוד לפי החלילים המתואמים של נשיא מצרים פאתח אל-סיסי, וראש הממשלה בנימין נתניהו, וכי הוא ייקח על עצמו את ניהולה של רצועת עזה, ואת חניקתו וגסיסתו האיטית של החמאס, הייתה תיאורה מעניינת אבל בעיתית, בגלל גורם בלתי צפוי: הפופולאריות ההולכת והגואה במלחמה שניהל החמאס בציבור הפלסטיני-בייחוד באזורים בהם שולטת הרשות הפלסטינית ברמאללה, שם למעלה מ-80 אחוז תומכים בירי הטילים של החמאס-או כל גורם אחר-על ישראל.
זו הסיבה מדוע אבו מאזן דאג להכריז בשבת, כי הוא לא יפרק את החמאס מנשקו, והוא ייקח על עצמו את ניהולה של רצועת עזה, באם לא יובטח לו, לא רק על ידי החמאס, אלא גם על ידי מצרים, כי ברצועה ישלוט חוק אחד ונשק אחד.
במילים אחרות, אבו מאזן דחה מצד אחד את דרישת ישראל לפירוז רצועת עזה מטילים, ומהצד השני את הנוסחה שהחמאס מציע-לפיו ברצועת עזה תשלוט הרשות הפלסטינית, ואילו הוא ימשיך להיות הכוח הצבאי העיקרי ברצועה- מודל חיזבאללה בלבנון.
כל ההתפתחויות האלה היו ידועות מראש כבר בשבוע האחרון של חודש אוגוסט, ולכן גם הפגישה שנערכה אז בין אבו מאזן וראש השב"כ יורם כהן, בעמן בירת ירדן, ואשר הוצגה בתקשורת הישראלית כפגישה בין נתניהו לאבו מאזן 'ליצירת אופק מדיני חדש', הייתה למעשה פגישה בה הועברו למנהיג הפלסטיני אזהרות ישראליות מאוד ברורות, איך הצמרת הישראלית רואה את שלטונו על החמאס, ומה הם הקווים האדומים שלה, שאסור לו לחצות אותם.
במילים אחרות, כפי שב-6 לאוגוסט, ביום ה-30 למלחמה, עשו נתניהו, יעלון והרמטכ"ל בני גנץ, מאמץ תקשורתי אדיר להסביר, כי המלחמה הסתיימה ועכשיו חוזרים לשגרה, רק כדי שאש הטילים תחזור תוך יומיים (ביום ו' 8.8), כך עכשיו הם ואנחנו, עומדים באותו מצב בדיוק חודש אחד לאחר מכן ב-8 לספטמבר, כאשר הנייה קובע כבר את חידוש האש ל-25 בספטמבר, אם לא לפני כן.
בגלל כל ההתפתחויות האלה נשלח שר החוץ אביגדור ליברמן, ביום א' 7.9 לומר, כי פירוז הרצועה מנשק, מה שהיה המוטיב העיקרי של נתניהו ויעלון במלחמה, כבר לא יושג, אבל חשוב שהוא יישאר על שולחן המדיני. במילים אחרות, זו הייתה צריכה להיות הכותרת ביום א', כי נתניהו ויעלון, השלימו שהחמאס יישאר עם היכולות שלו לשגר ולייצר טילים.
אולם הבעיה, כפי שהיה בכל תקופת המלחמה היא שנתניהו ויעלון הם לא השחקנים היחידים בשטח.
התפתחויות דרמטיות כאלה, הן כמובן תחמושת חיה, לא רק למתנגדיהם הפוליטיים-אישיים, כי אם גם למתנגדים לדרך בה הם ניהלו את המלחמה ולתוצאות שהם השיגו, או ליתר דיוק לא השיגו בה.
אם מותר לומר, בדרך עקיפה, כי החמאס יישאר עם יכולות הטילים שלו, מדוע אסור לומר כי החמאס חידש את ייצור הטילים ואת חפירת המנהרות? המדובר בהגיון פוליטי-צבאי פשוט.
מנקודה זו, ועד לזרם הידיעות 'הפתאומי', ביום א' וביום ב' 8.9 לפנות בוקר, מי יהיה הרמטכ"ל הבא הדרך היא קצרה מאוד.
אם נתניהו ויעלון, היו רוצים לחסום את המלחמה על הרמטכלות, הם היו יכולים להודיע כי בגלל 'ההצלחה הגדולה' של המלחמה, כפי שהם עצמם מתארים, הם מאריכים את כהונתו של הרמטכ"ל הנוכחי בני גנץ בעוד ששה חודשים או שנה, עד אשר המצב יתבהר.
אבל נתניהו ויעלון לא עשו זאת, מאחר והאמת היא, אותה הם אומרים בדלתיים סגורות, שהם לא רק שאינם מרוצים לא מהדרך בה גנץ ניהל את המלחמה, אלא גם מהדרך בה סגנו האלוף גדי אייזנקוט ניהל אותה.
זו הסיבה מדוע בנימין נתניהו ומשה יעלון מוצאים את עצמם ביום שני תחת אש צולבת: מצד אחד האפשרות של חידוש ירי הטילים מהרצועה, ומצד שני חידוש הקרבות בצמרת צה''ל מי יהיה הרמטכ"ל הבא?
השאלה היא רק מי ומתי ייפתח ראשון באש!