נתניהו וברק מסמנים גבולות עבור ג'ורג מיטשל. אבל הפילוג בעולם הערבי, וחוסר ההכרעה מול איראן, הופכים את התנועות דיפלומטיות האמריקניות ואת המילים הישראליות לריקות מתוכן

תיקדבקה: אי אפשר היה שלא להבחין ביום ד', בתיאום בקדחת סימון הגבולות העתידיים של ישראל שאחזה בראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, עם בואו של השליח האמריקני ג'ורג מיטשל מביירות ומדמשק.
ברק מיהר להשתמש בנשק של הכרזת מכללת אריאל כאוניברסיטה, כדי לומר שגוש התנחלויות בשומרון ובשרון יישאר בגבולות ישראל.
נתניהו, שנזכר לפתע כי צריך להפסיק להבריח טילים לפלסטינים, בשעה שכל יום ממשיכים להבריח אותם גם לחיזבאללה וגם לחמס, אמר כי בין המדינה הפלסטינית שתקום בגדה המערבית ובין ירדן, חייב להיות חיץ ישראלי. כלומר בקעת הירדן חייבת להישאר ישראלית וצה"ל ימשיך להחזיק בה. 'איננו יכולים להרשות לעצמנו ירי תלול מסלול, מהגדה המערבית', אמר נתניהו, כאילו שישראל יכולה להרשות לעצמה ירי תלול מסלול מלבנון ומהרצועה.
במילים אחרות, המדינה הפלסטינית בגדה המערבית תהייה מוקפת ממערב וממזרח, גם ביישוביים ישראליים וגם בצה"ל. כמובן, שהפלסטינים מיהרו מיד לדחות דברים אלה.
עד עכשיו, מקומה של בקעת הירדן, היה שכיח בכל המגעים הישירים והלא ישירים שבין ישראל וארצות הברית, והפלסטינים. איש לא הזכיר אותה, כאילו לא הייתה קיימת כלל. ביום ד', עלתה פתאום הבקעה והפכה לנושא לוהט.
אולם כל הדיבורים האלה, הם לא יותר מאשר צחצוח חרבות פוליטיות מפח, שאין מאחוריהם שום תזוזה ממשית.
מלבד זאת, שביקורו של השליח המיוחד האמריקני למזרח התיכון ג'ורג מיטשל, נועד לאותת כי ממשל אובמה לא זנח והוא ממשיך לטפל בנושא המזרח התיכוני, לא בירושלים, קהיר, ריאד, ואפילו לא בדמשק, שם נפגש ביום ג' 19.1 עם הנשיא אסד, איש אינו מבין מדוע מיטשל הגיע, ומה הוא בדיוק רוצה להשיג. רק בסוף השבוע האחרון ישבו וחיכו עבדאללה מלך ערב הסעודית, והנשיא הסורי בשאר אסד, בג'אנדרייה Janadriya חוותו הפרטית של המלך צפונית לריאד, במשך יומיים וחצי, וחיכו לשווא לבואו של נשיא מצרים חוסני מובראק. באי בואו למפגש, מובראק הבהיר, כי הוא אינו מוכן לקבל פתרון סעודי-איראני-סורי, לבעיה הפלסטינית.
המקורות של תיקדבקה מדווחים, כי למרות שבקהיר קיבלו את דבר נסיעתו של מיטשל לדמשק, כסימן לכך שוושינגטון תומכת בעמדה הסעודית והסורית, החליטו המצרים שלא להתקפל, מתוך ידיעה ברורה שבלעדיהם אי אפשר יהיה להשיג שום הסכם פנימי, או חיצוני פלסטיני.
במילים אחרות, מצרים מצהירה כי בשלב זה היא נמצאת מחוץ למשחק. ישראל, שאף פעם לא הרשתה לעצמה או העזה לנקוט עמדה כזו, מיהרה להתחיל להתוות גבולות, כאילו הדיונים בינה ובין הפלסטינים והסורים כבר מתנהלים, בעוד שלמעשה הם מוקפאים.
היה משפט אחד בדבריו של נתניהו, אשר הראה את גודל תסכולו מהמצב. 'הפלסטינים מציבים סולמות גבוהים, וכולם רצים להציב להם סולמות כדי שירדו מהם. במקום זה שבים הפלסטינים ומטפסים על סולמות גבוהים יותר'. ראש הממשלה צודק. אבל אז נשאלת השאלה כיצד הוא אינו רואה כי המדיניות שלו של הצבת סולמות בצורת וויתורים, היא המאפשרת לפלסטינים לנהוג כך.