נתניהו והמטכ"ל עדיין אינם רוצים להרחיב את העימות הצבאי ברצועה. החמאס מוכן להרחיב את טווח ירי הטילים עד לתל-אביב

חילופי האש בין צה"ל לחמאס עומדים להתגבר במשך הלילה שבין יום שני לשלישי 13.11, וכפי הנראה יגיעו לשיאם בשעות לפנות בוקר כאשר חיל האוויר יגביר את התקפותיו ברצועה, עם אור ראשון, והחמאס ירחיב את טווח ירי הטילים שלו מעבר לדרום ישראל.
השאלה עד איזה טווח החמאס יחליט לשגר את הטילים עדיין נשארה פתוחה. סימן לכך ההתרכזות שלו ביום ב' בלילה קצת לקראת חצות בירי טילים על אשקלון, אבל לא מעבר אליה.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מעריכים, כי הכול תלוי לאו דווקא בעוצמת ההפצצות אלא יותר בטיב המטרות.
כל זמן שחיל האוויר, כלומר המטכ"ל יבחר, במטרות סמליות ראוותניות כמו ההפצצה על בנין הטלוויזיה-טלוויזית אל אקצא של החמאס, בתי מלון על שפת הים שמשמשים את החמאס, וימשיך בשיטות של אזהרות מוקדמות בצורת ירי טילים קטנים-נוהג 'הקש בדלת', כמו שחיל האוויר ביצע בערים עזה ורפיח, טווח ירי הטילים של החמאס לא יחרוג מערי ויישובי הדרום.
אבל אם צה"ל וחיל האוויר יתחילו לפגוע במטרות משמעותיות של החמאס, כמו מחסני הטילים ובתיהם הפרטיים של מנהיגי הארגון-אז ירי הטילים של החמאס יכול להגיע עד לתל-אביב.
המקורות הצבאיים שלנו מדווחים, כי כאשר הקבינט-מדיני ביטחוני מפרסם ביום ב', כי הוא 'קיבל החלטות מבצעיות', אבל ביום ג' הוא ישוב ויתכנס לישיבה נוספת, פירוש הדבר, כי בינתיים צה"ל לא הולך לקראת פעולה קרקעית גדולה ומשמעותית ברצועה.
אם ירי של טיל נ"ט-קורנט לעבר אוטובוס ממנו ירדו עשרות חיילים צה"ל, אירוע בו יכלו להיות עשרות נפגעים, ושיגור של למעלה מ-400 טילים לעבר מטרות בישראל, לא שכנע את הקבינט מדיני-ביטחוני  לצאת לפעולה צבאית ברצועה, קשה לראות מה כן יזיז אותם מעמדותיהם.  
כאשר הולכים לפעולה כזו  ברצועת עזה יש צורך בשני אלמנטים:
1. החלטה נחושה לבצע מהלך כזה.
2. ריכוז כוחות בסדר גודל שיבטיחו ביצוע של החלטה כזו.
נכון ליום שני בלילה, אין סימנים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מוכן לנטוש את הקונספציה שלו כי מלחמה כוללת ברצועת עזה תביא בסופו של דבר את ישראל לאותה נקודה בה היא נמצאת היום. אין גם סימנים כי הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט ורוב אלופי המטה הכללי רוצים להיות מעורבים במלחמה כוללת ברצועה. 
מי שהיה סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן, קרא באחרונה לגישה זו 'חוסר רצון להכריע את המערכה'.
המקורות שלנו מציינים, כי הבעיה העיקרית היא שמול הצמרות המדיניות והצבאיות והישראליות  עומד ברצועה איש אחד בלבד-מנהיג החמאס יחיא סינוואר. הוא האיש המקבל בימים אלה את ההחלטות בארגון הטרור והוא הקובע את מדיניות המלחמה בישראל.
כל זמן שסינוואר רואה את צה"ל הורס בניינים ומתקנים ריקים ברצועה הוא ימשיך בירי כאשר המטרה המרכזית שלו היא להגיע בסופו של דבר לרגיעה תוך כדי הבאתה של ישראל לשפר את התנאים הכספיים והכלכליים שהיא מציעה לרצועה-לאחר שהיא כבר העבירה לשם כספים מזומנים וסולר לייצור חשמל.
כלומר במילים אחרות חזרנו לנוסחה 'שקט ייענה בכסף', או  'הפסקת ירי הטילים תמורת דולרים'.
המצב הזה יכול רק להשתנות, רק באם צה"ל יפסיק לתקוף בניינים ריקים, חשובים ככל שיהיו,  יפסיק את הנוהג של 'הקש בדלת', ויתחיל לתקוף מטרות משמעותיות בעלות ערך צבאי ואת האזורים בהם כוחות החמאס-גדודי עיז א-דין נמצאים היום.
אם וכאשר מהלך כזה יתרחש אזי המלחמה תקבל אופי של מלחמה רצינית בה שני הצדדים ילחמו אחד בשני במטרה להגיע להכרעה.

 

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות