נתניהו ופרץ: איזה דוד אתה רוצה כראש ממשלה? עשיר? או רווק ועליז?

השאלה שמומחי בוני התדמית ועורכי משאלי הציבור של המנהיגים הישראלים מניחים לפני הבוחר הישראלי, היא לא מידת הסכמתך או אי הסכמתך לשלטון החמס אצל הפלסטינים, או עד איזה קו גבול צריך לסגת? או איך לפתור את בעיית העוני? השאלה המכרעת היא, אם בנימין נתניהו או עמיר פרץ היו הדודים שלך, חלק ממשפחתך, במי מהם היית בוחר כדוד המועדף שלך?
במילים אחרות איך בבנימין נתניהו ועמיר פרץ נתפשים בעיניך כחלק ממשפחתך.
אתה/ת חשים אתם בנוח? אתה/ת מעוניינים בקשר אתם? אתם מתרחקים מהם? ואם כן עד איזו מידה אתם דוחקים אותם אל מעבר למסגרת הקרובה של אנשים מסביבכם. במילים פשטות לא סובלים אותם, אינכם רוצים אותם במסגרת המשפחתית המיידית שלכם.
בנימין נתניהו נתפש אצל רוב הנשאלים כדוד העשיר אשר בא ממרחקים לביקור לעיתים רחוקות. תדמיתו היא של `איש חשוב`, מאחר והוא תמיד מופיע בחליפות משובחות מחוייטות היטב, אבל תמיד רחוק מאתכם ומחשבותיכם. אם אתם יושבים בסלון ב-T שירט, מתבוננים בטלוויזיה ולועסים חטיפים, ונתניהו נכנס, אתם, לפי המשאלים והבדיקות, תקומו מיד ותרגישו צורך דחוף להחליף את החולצה, לסלק את החטיפים מעל השולחן, ולגעור בילדים שלא יעזו לקפוץ על הדוד כדי שלא יקמטו את החליפה שלו, למרות שלא התכוונו כלל לעשות זאת.
מנהיג `הליכוד`, שהיית פעם מפלגת העם, מפלגת השכבות המקופחות, נתפש בעיני הציבור כדוד היחיד במשפחה המבוסס ומסודר בחיים, מבלי שאתם מבינים איך איש כזה מתקשר למשפחתכם.
נתניהו הוא גם הדוד שכל המשפחה מדברת תמיד מאחורי גבו. על מעשיו, על אשתו, וגם על ידיו המזיעות שמוטב להימנע מללחוץ אותן. במילים אחרות קרוב-רחוק ומנוכר.
בניגוד לאהוד אולמרט שהסגיר את עצמו טוטאלית בידי מעצבי התדמית שלו, נתניהו מוכן לשמוע רק לחלק מעצותיהם, ולדחות את חלקן. הוא אינו מוכן לשנות את תדמיתו ולהפוך לפתע לדוד העממי החמים, אשר כולם במשפחה אוהבים. הוא אינו מוכן להסיר את החליפות המהודרות מעליו ולהפשיל את שרווליו, כפי שמעצבי התדמית מייעצים לו.
כמו אהוד אולמרט, המפלגה כמפלגה איננה חשובה לו, והוא רק משתמש בה כבסיס כוח, פלטפורמה עליה הוא בונה את כוחו. זו הסיבה העיקרית מדוע אנו רואים ושומעים כל הזמן מה נתניהו חושב,רוצה, ומתכנן, ואיננו שומעים אפילו מילה אחת על `הליכוד`, כפי שאיננו שומעים מילה אחת על `קדימה`.

עמיר פרץ מנהיג מפלגת העבודה הוא הדוד ההפוך מבנימין נתניהו. בעוד רוב האנשים שמסביבו מייעצים לו להפסיק להעמיד בראש מסע הבחירות שלו את הנושא הכלכלי-חברתי, ולשים במקומו את הנושא המדיני-ביטחוני, קובעים מעצבי התדמית כי הבעיה המרכזית שלו, בגללה הוא, ומפלגת `העבודה`, אינם מצליחים להתרומם בסקרים, היא דמותו הנתפשת בעיני הציבור הישראלי כדוד העליז, הרווק הנצחי.
זה הדוד החביב, הפתוח, טוב לב, חם. תמיד הולך עם צווארון פתוח. כולם מתחבקים ומתנשקים אתו. כל פעם שהוא מגיע הוא איננו שוכח להביא לכולם מתנות. אולם…בעיני הציבור נתפש פרץ כדוד, שאף פעם לא הובהר במשפחה עד הסוף מדוע לא התחתן עד היום ולא הקים משפחה? במה בדיוק הוא עוסק? מהיכן הוא משיג את הכספים הרבים שהוא מפזר על ימין ועל שמאל? ובעצם מדוע הוא תמיד מחייך וטוב לב? פרץ נתפש כאיש המסוגל לגשת לדוכן של מפעל הפיס או למלא טופס טוטו, ולזכות לפתע בסכום כסף גדול. הכול אצלו תלוי במזל.
במילים אחרות, מפרגנים לו, אבל לא רואים בו דמות של מנהיג המסוגל לעמוד בראש ממשלה.
בעוד הציבור הרחב חושב ומאמין כי יועצי התקשורת, התדמית, ועורכי הסקרים של כל אחד משלושת המועמדים הרצים בבחירות, אולמרט, נתניהו ופרץ, שומרים את ממצאיהם בסוד, תחת מנגנוני אבטחה כבדים, וכי כל אחד מהם מפעיל חפרפרות במחנה השני, הדברים הם שונים לגמרי. היום אין יותר סודות. מאחר וכל שלושת המועמדים מתבססים על בוני תדמיות, וכולם משתמשים במודל `הדוד`, כל צוותי בוני התדמית ויועצי התקשרות מגיעים אל אותן מסקנות. לכן כל צוותי היועצים של שלושת המועמדים אינם רואים את עצמם יותר כ`אויבים`, והם מחליפים לעיתים קרובות דעות וההערכות אחד עם השני. `הטריק` הוא איך לוקחים את הדמות המתקבלת בעיני הציבור והופכים אותה לדמות שונה לחלוטין שתמשוך מה שיותר קולות, לפחות עד לאחר סגירת הקלפיות.
במילים אחרות, תם בשלב זה עידן המפלגות בישראל. עתה ישנם מנהיגים, החוג המצומצם של אנשים מסביבם, ויועצי התדמית שלהם. אתם הבוחרים מתבקשים לבחור במוצר שמכינים לכם על המדף. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לומר איזה מוצר מהשלושה עדיף בעיניכם, וכמה אתם מוכנים לשלם עבורו עד לבחירות הבאות.