הכישלון של נתניהו להקים ממשלה. הכישלון של מתנגדיו, כולל 'בליכוד', להדיח אותו
כאשר ראש ממשלה ומנהיג של המפלגה הגדולה בישראל בנימין נתניהו נכשל, לאחר שניצח בבחירות קשות להקים ממשלה, הוא צריך להחזיר המנדט שניתן לו לנשיא המדינה.
אבל נתניהו המוקף אויבים, המחפשים כל דרך להפילו, כולל בתוך מפלגתו שלו 'הליכוד', חותר לפזר את הכנסת ולהכריז על בחירות חדשות בעוד ארבעה חודשים בספטמבר, ובכך לתת שוב לרחוב הישראלי ולא לפוליטיקאים להכתיב את המהלכים.
קשה מאוד לנבא מראש מה תהייה התוצאה של סיבוב בחירות חדש.
האם הבוחר הישראלי יחליט להכריח את נתניהו ואת 'הליכוד' לשלם עבור כישלונם ועל זה שגררו את המדינה שוב לבחירות, או שעוד פעם נעמוד בפני המציאות שזה כבר לא כל כך משנה באם תתקיימנה בחירות כלליות חדשות בישראל ולו רק מהסיבה הפשוטה שהתוצאות שלהן כבר הוכרעו בימים אלה.
כבר עכשיו ברור, כי כוחו של גוש הימין יגדל מהסיבה הפשוטה, אותה פירט ביום ב' יו"ר 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן. ליברמן עשה חשבון פשוט כאשר אמר כי בבחירות לפני חודשיים ב-9 באפריל, 300,000 אלף קולות של גוש הימין הלכו לאיבוד בגלל כישלון 'הימין החדש' ועוד שורה של מפלגות קיקיוניות.
אפשר וצריך להניח שמישהו ידאג שקולות אלה לא ילכו עוד פעם לאיבוד.
על טעויות פוליטיות כאלה לא חוזרים פעמיים.
השאלה המרכזית היא מי יהיה הגורם הזה שיאסוף את הקולות האלה?
האם יש לנתניהו מאגר כוח אישי בלתי נדלה, והוא יצליח להמשיך לעמוד בלחצים- שספק באם אחרים היו מסוגלים להתמיד בהם- או שכשלונו להקים ממשלה מבשר שהוא התחיל לאבד מכוחו ומיכולותיו הפוליטיות?
את זה נוכל לדעת רק במרוצת ארבעת החודשים הקרובים.
אפשר וצריך להניח, כי מר ליברמן, אשר מודיע כי לא ישרת 'בממשלת הלכה נטו', בעוד שהוא מוסר את ירושלים לידי החרדים נטו- עם תמיכתו בנציג החרדים משה ליאון לראשות הבירה, ישמור במקרה הטוב על מפלגת הנישה שלו-אבל לא יותר מזה.
השינוי המשמעותי היחיד הנראה היום באופק, וגם הוא לא ישנה את המפה הפוליטית בהרבה, היא הירידה הוודאית שתהייה בכוחה של מפלגת 'כחול לבן'.
השאלה היא באיזה מידה 'כחול לבן' תרד. האם זו תהייה ירידה קטנה לא משמעותית, או ירידה גדולה שתבטא באובדן 8 עד 10 מקומות בכנסת.
מה שברור הוא שהמפלגה הזו לא תצליח לחזור על הישגיה בבחירות באפריל, בעיקר משום ששום גוף פוליטי אף פעם לא ניצח כאשר יש לו ארבעה מנהיגים-זמרים המשמיעים כל הזמן שיר אחד בו קיימת רק שורה אחת.
הסצנריו שארבעת מנהיגי 'כחול לבן' מנסים לשדר כאילו הכל יסתדר במדינת ישראל, רק עם 'הליכוד' יתפטר מנתניהו, לא שאיננו משכנע מצביע אחד מהימין לעבור ולתמוך בהם, אלא הוא מחזק את מעמדו של נתניהו ב'ליכוד' ובגוש הימין.
אפילו מדונה, או נטע ברזילי, יודעות כי כדי למשוך קהל חדש, ולשמור על הקהל הקיים, יש צורך להופיע כל פעם עם שיר חדש.
ישנה נקודה נוספת אותה ראשי 'כחול לבן', והיחצנים הפועלים לצידם אף פעם לא הבינו.
כאשר הם מרכזים את כל האש שלהם על בנימין נתניהו הם מתנהגים בדיוק כפי שהמפלגה הדמוקרטית בארצות הברית נוהגת עם הנשיא דונלד טראמפ כאשר הם אינם מפסיקים לתקוף אותו על כל נושא אפשרי.
הבעיה עם הטקטיקה הזו היא פשוטה מאוד. ההתקפות מצלצלות אמינות מאוד ומצוטטות בהרחבה בכל אמצעי התקשורת האוהדים אותם, או שונאים את נתניהו. אבל הן נכשלות לחדור אל רוב ציבור המצביעים שהוא היום אפילו לא כל כך ימני כפי שרבים מגדירים זאת-אבל הוא לאומני. וזה הבדל גדול.
רגשות לאומניים הן עכשיו שם המפתח בהתפתחויות הפוליטיות האחרונות ברחבי העולם, בארצות הברית, הודו, ברזיל, בריטניה, גרמניה וצרפת. מי שתומך בנטייה זו נכון להיום נמצא בצד המנצח. מי שמתנגד לכך מטעמים אידיאולוגים, או אחרים הוא בצד המפסיד.
זו הסיבה העיקרית לטעות הפוליטית הגדולה שראש המפלגה בני גנץ עשה כאשר טילפן אישית אל איימן עודה ראש הרשימה הערבית המשותפת והזמינו להשתתף בהפגנה נגד בנימין נתניהו.
לנסות לקשור בין הלאומנות היהודית עם הלאומנות הערבית, כדי להביא קהל גדול יותר לעצרת פוליטית, היא טעות פוליטית קשה מאוד, שתרדוף אותו בכל מערכת בחירות עתידית.
לכך גם קשורה ההצטרפות ללא תנאי של 'כחול לבן' אל המערכה הכללית שמערכת התביעה והמשפט הישראליות מנהלות נגד בנימין נתניהו ו'הליכוד'.
הניסיון של שופטים, תובעים, יועצים משפטיים בהווה ולשעבר ועורכי דין להעמיד את עצמם כמערכת שלא נפלו בה פגמים, וכיחידים ששומרים על הדמוקרטיה בישראל, היא טעות קשה גם של המערכת המשפטית, וגם של החלקים במערכת הפוליטית שתומכים בה ללא סייג.
חלקים הולכים וגדלים בציבוריות הישראלית אינם חושבים ואינם משוכנעים בכך.
יתכן כי חלק מהאשמה כאן מוטלת על ראש הממשלה בנימין נתניהו שהצליח לשכנע חלקים גדולים בציבוריות הישראלית, כי מערכת החוק והמשפט בישראל רודפות אותו או משפחתו.
מבלי להיכנס לשאלה מי צודק בוויכוח זה, העובדה שמערכת החוק והמשפט בישראל נפלו אל תוך המלכודת שנתניהו פרש לרגליהם כשהם עצמם פועלים להרחבתה מאחר ואין להם מושג כיצד להתגונן, איננה אומרת שגם 'כחול לבן' הייתה צריכה ליפול לתוך המלכודת הזו.