נתניהו נלכד באש הצולבת של עצמו. אם לא יימצא מיד תשובות למתנגדיו, הוא מסתכן באיבוד השלטון

אנשים שאינם מעורבים אישית בקרב הפוליטי המתנהל כיום בישראל, שבוע לפני הבחירות הכלליות שתערכנה ב-17 במרס, ופגשו בראש הממשלה מתארים את נתניהו כמי שעייף בצורה קיצונית, שולט בעצמו, אבל מורגש שמתחת לפני השטח, בפנים הוא נסער מהאפשרות שיפסיד את השלטון.
ביום ג' 10.3, הוא עצמו אמר בכנס בוחרים, כי אין בכלל וודאות ש'הליכוד' ינצח בבחירות. משאלי דעת הקהל האחרונים מנבאים ניצחון בבחירות למחנה הציוני שיקבל עד 25 מושבים בכנסת, ואילו הליכוד יקבל רק 21 מושבים.
זאת עדיין לא אומרת שנתניהו והליכוד הפסידו את הקרב על מי יישב בלשכת ראש הממשלה בירושלים, אבל זה בהחלט אומר, כי מאוד יתכן שבמצב כזה, באם לא יחולו שינויים נוספים במשאלים והטנדנציה תמשיך להיות כי ה'מחנה הציוני' ייצא בבחירות כמפלגה הגדולה, שהנשיא ריבלין יטיל על יצחק הרצוג את תפקיד הרכבת הממשלה.
גם כאן יכולות להיות הפתעות.
אם תימשך התחזקותו של מנהיג 'יש עתיד' יאיר לפיד, (עכשיו במשאלים 14-13 מושבים), קיימת אפשרות כי מיד לאחר שתפורסמנה תוצאות הבחירות יוקם בישראל גוש פוליטי מרכזי חדש שיהיה מורכב מ'יש עתיד', 'כולנו' בהנהגת משה כחלון, ו'ישראל ביתנו' בראשות אביגדור ליברמן.
הגוש הזה שיכול למנות כ-28 מושבים בכנסת יאמר לנשיא המדינה, כי מאחר והוא הגוש הפוליטי הגדול צריך להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על יאיר לפיד.
זה לא במקרה שאביגדור ליברמן חוזר ואומר בימים האחרונים שהוא יתמנה להיות שר הביטחון הבא. הבטחה דומה למשה כחלון שהוא ימונה בקונסטלציה פוליטית כזו לתפקיד שר האוצר, דרישה עליה הוא חוזר ללא הרף, יכולה לסגור סופית את חישוקי הגוש הזה.
אפשרות אחרת, שהיא בבחינת חלום בלהות גם לנתניהו וגם ליצחק הרצוג היא, שהגוש הזה יכול להכריע מי משניהם יהיה ראש ממשלה.
ישנן לפחות שבע סיבות עיקריות מדוע נתניהו מוצא את עצמו במצב קשה כל כך:

  • הנושא המרכזי שלו במערכת הבחירות האיום הגרעיני האיראני כבר מיצה את עצמו. הבוחר הישראלי מבין שעכשיו כבר מאוחר לעצור את הגרעין האיראני. במילים אחרות, נתניהו דיבר ומדבר הרבה על נושא זה, אולם למעשה בכל שש שנות שלטונו לא עשה רבות לעצור את הגרעין. ואם עשה הוא איננו יכול לפרסם בפומבי דבר אחד על כך.  הציבור גם מבין ששום מנהיג ישראלי אחר לא ייעשה דבר בנושא.
  •  הנאום המפורסם של נתניהו בקונגרס בוושינגטון, לא הביא לו ולליכוד' את המהפך לו הם קיוו במערכת הבחירות. הנאום היה חלף ועבר לו, כאשר השפעתו על הבוחר הישראלי מועטה בלבד.
  • ציבור הבוחרים איננו מבין בדיוק מהי המדיניות הביטחונית של נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון.
    אם השניים בחרו במדיניות של איפוק ומתינות, כלפי החמאס, חיזבאללה, והנוכחות הצבאית האיראנית מול רמת הגולן, היה עליהם לומר זאת בגלוי ולהסביר זאת לציבור הבוחרים. אבל מאחר והם שומרים על עמימות מכוונת בנושאים אלה, לציבור לא ברור מה הם רוצים ומה הם  אינם רוצים. בכך וויתרו נתניהו ויעלון על הקלף הביטחוני שהיה בידם.
  • ה'ליכוד' לא הציג שום תוכנית כללית רצינית, האומרת כיצד הם יסגרו את הפערים בין השכבות השונות בישראל, ובעיקר כיצד הם יבואו לקראת הצעירים, ושכבות מעמד הביניים.
  •  'הליכוד' לא ניהל מערכת בחירות רצינית. כאשר יאיר לפיד ראה כי הוא נופל בסקרים ועומד להפסיד למעלה ממחצית הקולות שניתנו לו בבחירות הקודמות, הוא הפשיל שרוולים וירד לרחוב. נתניהו ושריו ונאמניו ב'ליכוד' הסתכלו על תוצאות המשאלים, ולא עשו דבר. במקום להפשיל שרוולים ולעבוד קשה, הם העדיפו להסתמך רק על שורה של סרטים, שעד כמה שהיו מוצלחים, אינם יכולים לבוא במקום עבודת השטח הפוליטית.
    במילים אחרות, נתניהו ושריו מגלים סימני עייפות בולטים דבר שדוחה את ציבור הבוחרים.
  • ההתקפות האישיות על נתניהו ועל רעייתו שרה, שלפעמים היו ארסיות, הצליחו בסוף של דבר לגבות את  המחיר הפוליטי מנתניהו.
  • נושא חוץ אחד מרכזי, שעליו איש לא ב'ליכוד' ולא ב'מחנה הציוני' דיבר, הוא הנושא האם הציבור הישראלי מוכן לתמוך במנהיג המתעמת עם נשיא ארצות הברית גם אם הוא צודק.
    עד עכשיו ההסכמה הכללית הייתה שלמנהיג פוליטי ישראלי כזה אין סיכויים לנצח בבחירות בישראל. נתניהו ניסה לשנות את הכלל הזה, כאשר העמיד את ביטחון ישראל מול הנשיא אובמה היושב בבית הלבן.
    שום מנהיג ישראלי אחר לפני נתניהו לא העז לעשות זאת. ביום ג' הבא 17 במרס ניווכח באם ההימור שנתניהו לקח על עצמו השתלם, או שהוא יפסיד את השלטון.
    אבל יש עוד שבוע ימים, בו הכול עוד יכול לקרות. 

  

 

Print Friendly, PDF & Email