נתניהו שהפך את עצמו לכוכב סרטוני הבחירות ברשתות החברתיות-צוחק כל הדרך אל הקלפי

פראייר מי שמצביע נתניהו, ופרס ישראל מצוי בסכנה, אומרים שלטי החוצות והכותרת בעיתונות. שלטים אחרים מדברים על כמויות הגלידה שנתניהו אוכל. שומו שמיים!
הסופר דויד גרוסמן והפרופסורים אריאל הולצמן ויאיר הירשפלד, מתחו ביקורת חריפה על נתניהו, ובכך העמידו את עצמם מיד בשורה אחת עם מנהל הבית לשעבר של ראש הממשלה מני נפתלי, שעורר את הבעייה האסטרטגית הגדולה העומדת בפני ישראל: הבקבוקים הריקים ורהיטי הגינה, שנסעו מירושלים לקסריה.
קבוצה זו של אנשים אפילו איננה שמה לב לכך, כי התפטרותם הקולקטיבית רק מצביעה על כך, כי המדובר בשלטון של קליקה חד-גוונית, מאותו מוצא ומאותה שכבת גיל, על התרבות הישראלית, וכי צודק ראש הממשלה נתניהו שהגיע הזמן לשנות מצב זה.
ביום ו' 13.2, הודיע נתניהו כי כאשר ייבחר לראש ממשלה יפעל לשינוי המתכונת הזאת.  
העיתונאי חתן פרס ישראל לעיתונות נחום ברנע, שלצורך המשימה הגדולה הפך את עצמו  מפרשן פוליטי לפסיכאטור בפרוטה קבע בפסקנות, כי נתניהו חולה בפראנויה וצריך לאשפז אותו. בכך הוריד בהצלחה את מערכת הבחירות מתחת לתחתית של מערכת הביוב הפוליטית והאישית, וגם הזכיר לכולם מדוע קיבל את פרס ישראל.  
קשה ממש להאמין, כיצד כל הגורמים האלה הרוצים כל כך להפיל את בנימין נתניהו מהשלטון משחקים הישר לתוך ידיו. באמצעות כושר ההמצאה שלהם כל כמה ימים צצה פרשייה חדשה, באמצעותה ראש הממשלה ומנהיג 'הליכוד'  בנימין נתניהו מרחיב את הפער בינו ובין יריביו.
באחרונה, כל  פרשייה חדשה, כל התבטאות של יריביו, רק מוסיפה לנתניהו קולות, וגורמת למצביעים רבים שקודם חשבו שלא ישתתפו בכלל בבחירות, ללכת ולהצביע בעדו.
מי שחשב שהציבור הישראלי הוא אספסוף תת-רמה אשר יקנה את כל התעלולים האלה, ואת ההתעללות ברעייתו של ראש הממשלה שרה נתניהו, כרגיל טעה וקיבל בינתיים את התוצאה ההפוכה.
מאז תחילת מערכת הבחירות ועד היום, כאשר היא נמצאת בשיאה, ההנחה הבסיסית של כל מתנגדי נתניהו היא שהאווירה הפוליטית בישראל תאפשר להם רק לומר שנתניהו נמאס וצריך להחליף אותו-והוא יוחלף. להערכתם, ולפי עצת האסטרטגים שלהם, מספיק בכמה שערוריות שתתפוסנה בדעת הקהל ופוף ועוד פעם פוף, ונתניהו ואתו הליכוד ייעלמו מהזירה הפוליטית כאילו לא היו שם.
זו הסיבה מדוע בתחילת מערכת הבחירות הופיעו לא פחות מארבעה מועמדים לראשות הממשלה. יצחק הרצוג, ציפי ליבני, יאיר לפיד, ואביגדור ליברמן.
הרצוג, צעק מהפך! ליבני קבעה שאין דבר חשוב מהדחת נתניהו שמסכן את ביטחונה של ישראל. לפיד ערך טכס מיוחד בו הכריז על עצמו כעל ראש הממשלה הבא, ואביגדור  ליברמן רקח ביחד עם לפיד ומשה כחלון, את הקמת והרכבה של הממשלה הבאה.
מאחר וכל פוליטיקאים אלה היו בטוחים, כי הדרך ללשכת ראש הממשלה פתוחה לפניהם, הם הרשו לעצמם לרכיב רשימות מועמדים לכנסת שלרובם לא רק שאין שום השפעה על הציבוריות הישראלית, אלא שחלק מהם אפילו שמותיהם אינם מוכרים וידועים מלבד מאשר בחוגים קטנים ומוגבלים ביותר.
האווירה הייתה כזו שאפילו ראש מפלגת המחנה הציוני יצחק (בוז'י) הרצוג, שהחזיק בידיו משאלי דעת קהל שהראו לו כי הצטרפותו של האלוף (במיל.) עמוס ידלין למפלגה לא תביא לה קולות נוספים, משום שהאיש פשוט אינו מוכר וידוע ברחוב הישראלי,  לא היסס לצרפו כמועמד המפלגה כמועמד לתפקיד שר הביטחון.
הסיסמא 'רק לא הוא', התהפכה במציאות הפוליטית לשאלה 'מי זה הוא?', ומכאן הדרך כבר הייתה קצרה לתשובה-נתניהו.
היום אפשר כבר לקבוע, כי בשלב זה נתניהו שכפה על מפלגתו מדיניות של מערכת בחירות המבוססת על חוסר תגובה, עדיין שתק ואפשר ליריביו לעשות את כל הטעויות האפשריות בהרכבת הרשימות. בשלב השני, כאשר עלילות-פרשיות נתניהו ושרה הפכו לאקסטאזה בתקשורת הישראלית, יצק נתניהו לתוכן מעט תוכן פוליטי.
פרשת הנאום שלו בפני בתי הנבחרים האמריקנים, הגרעין האיראני ופרשת פרס ישראל. במלים אחרות, נתניהו הרחיב בכוונה תחילה את הפרשיות והסערות מסביבו, מבלי שיריביו אפילו מרגישים, כי במקום שנתניהו יפול עמוק יותר בפח שהם מנסים לטמון לו, מי שנפגע ונופל מהר יותר במלכודות שהם בנו-היו הם עצמם.
בקבוקי משקה ריקים מול סכנת הגרעין האיראנית. ארוחת הבוקר של נתניהו, מול כוחות איראן וחיזבאללה המתקדמים בגולן הסורי לעבר גבולה הצפוני של ישראל. חיזבאללה מול שרה!
נתניהו עושה גם שימוש מתוחכם ויעיל ביותר ברשתות החברתיות:
סרטון התעמולה האחרון בו  נתניהו מגיע לביתו של זוג צעיר המתכונן ליציאה ומציע את שירותיו כבייבי סיטר, הפך לויראלי מיד עם העלאתו לרשת החברתית של סרטוני הוידאו יו-טיוב  וגרף תוך זמן קצר בלבד, מספר מכובד מאוד של צפיות, מעל 300,000.
אם השוואת אחוזי הצפייה בסרטון המשעשע, המבויים ומצולם היטב, לסרטוני הווידאו אותם העלו נפתלי  בנט, ציפי לבני ויצחק הרצוג, לאותה רשת חברתית בדיוק, חוזים ולו במשהו, את תוצאות הבחירות הקרובות, אזי שלטון הליכוד, מובטח כנראה בקדנציה הקרובה שכן היחס בין הצפיות בסרטוני המתחרים עומד על כאחד לתשע, 1:9 לטובת נתניהו.
במערכת הבחירות הנוכחית עושה דווקא מפלגת השלטון את השימוש הנכון והמלא ברשתות חברתיות ומשמרת נוכחות אקטיבית, בלתי פוסקת, בערוצי המדיה השונים, פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, גוגל+ ואחרים נוספים ובכך מבטיחה לעצמה הגעה ליעדים וקהלים אשר באופן טבעי אינם נמנים על מאזיניה השגרתיים. הנחת העבודה של יוצרי הסרטונים היא שהופעה מחויכת, הומוריסטית, מצולמת ומבוימת בסאנדרטים גבוהים, תתגלגל ותופץ על ידי מתנגדי 'הליכוד' או מי שעומד בראשו יותר מאשר על ידי תומכיו ובכך למעשה תשיג את מטרותיה.
קמפיין הסרטונים הנוכחי של בנימין נתניהו התחיל בסרטון "הגננת" וצולם בגן ילדים בו נראה ראש הממשלה מנסה ללא הצלחה להשליט סדר, בעוד ילדים פרועים (בנט, איווט, בוז'י וציפי) משתוללים ללא מרות או שליטה, נפסל לשידור עקב האיסור לשיתוף ילדים מתחת גיל 15 בתעמולת בחירות, אבל דלף לרשת וגרף וגורף עשרות אלפי צפיות.
מדד כמות הצפיות בסרטונים המועלים לרשתות החברתיות הוא אובייקטיבי ואמיתי, כמעט ואינו ניתן להסתה מכוונת, עקב שימוש במנגנוני פיקוח טכנולוגיים מתקדמים אותם אוכפות הרשתות החברתיות בקפדנות באמצעים טכנולוגיים מגוונים, המונעים, כך לדוגמה, את האפשרות להטות את ספירת ומניית הצפיות המוצגת באתריהן על ידי כניסות חוזרות מכתובת אינטרנט (IP address) זהה.
כמות הצפיות (והסמיכות למועד העלאתן לרשת) בסרטוני 'הליכוד' עומדת על מאות אלפים, משאירה הרחק מאחור את מספר הצפיות בסרטוני ה'מחנה הציוני' ו'הבית היהודי', המסתכם בעשרות אלפים בודדים בלבד.
מפלגת 'יש עתיד', ה'צעירה' והעכשווית ביותר, זו האמורה להכיר היטב את הלכי הרוח בקרב צופי הרשתות החברתיות ודפוסי השימוש שלהם, העלתה במעין "מחאה אינטליגנטית"  לרשת סרטון בן שלוש שעות (!) הנושא את הכותרת "סרטון אנטי ויראלי" בו נמנים הישגי המפלגה בממשלה האחרונה. מספר הכניסות אליו עומד על פחות מעשרים אלף.
סדרת סרטוני נתניהו הכוללים את ה"גננת" שנאסר להפצה, ה"ביבי-סיטר" ו"נאום הבקבוקים", זוכים לתפוצה מיידית, מועברים ומשורשרים בין משתמשי הרשתות החברתיות השונות, כאשר גם מי שמצרף הערה עוקצנית או ביקורת – תורם למעשה לויראליות של הסרטון ולמסרים בו להתעצם.
חוסר השליטה על ויראליות התפשטות הסרטונים והעברת המסרים באמצעותם, הומחש השבוע היטב כאשר תמונה מקורית מתוך סרטון הביבי-סיטר שובשה (נראה בה תינוק מטפס לעבר אדן חלון פתוח בעת שראש הממשלה צופה בטלויזיה ואוכל להנאותו פופ קורן) הופצה ברשתות החברתיות, זכתה לרייטינג גבוה מאוד אבל בד בבד, גרמה לשיא נוסף במספר הצפיות בסרטון הביבי-סיטר המקורי דווקא.
עד כמה האסטרטגים של הפוליטיקאים המתנגדים לנתניהו טועים, אפשר היה לראות השבוע, כאשר נתניהו חילק את הנוף הפוליטי ואת המצביעים לשני גושים-ימין ושמאל, וטבע את הסיסמא 'או הליכוד או הם'. 
לידיו של נתניהו שיחקה המציאות ברחוב הפוליטי הישראלי, אשר חשפה בפני הבוחרים, מפלגת 'עבודה-מחנה ציוני' מפולגת שאפילו מטה הבחירות שלה איננו מצליח לגבש אסטרטגית בחירות שתהייה עליו הסכמה. גוש פוליטי מרכזי מתמוטט ומתפרק, כאשר יאיר לפיד ואביגדור ליברמן מפסידים, לפי המשאלים, יותר ממחצית קולות הבוחרים וחברי הכנסת שהיו להם בבחירות הקודמות, ובמקום להיות ראש ממשלה, הם 'מוכנים' להיות כבר רק שר ביטחון ושר אוצר. זו כמובן פארסה שרק תחמיר את מצבם הפוליטי.
במקביל, כאשר הקווים הברורים בין גוש השמאל והימין הותוו, מתרכז נתניהו בימים האחרונים בהחזרת מנהיגות גוש הימין לידי 'הליכוד' כאשר הוא שם את הדגש על כך, 'כי רמת גובה המים בבקבוקים'-כלומר גודל המפלגות תקבע על מי נשיא המדינה ראובן ריבלין יטיל את הרכבת הממשלה.
זו לא הייתה הברקה פתאומית של נתניהו. היו אלה משאלי דעת הקהל האמיתיים, אלה שאינם מתפרסמים, שהראו לנתניהו כי בגושי המצביעים הימין והמרכז קיימת נטייה-טנדנציה לחזור למפלגת השלטון הגדולה-כיום 'הליכוד'. כבר ראש הממשלה הראשון של 'הליכוד' מנחם בגין קבע בשעתו ובצדק, כי אין שום כוח שיכול לעצור טנדנציה כזו אצל קהל הבוחרים, היא מתרחשת מאליה.
זהו המצב חודש לפני הבחירות!
כרגיל בישראל, גם מצב זה יכול להשתנות.             

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות