סבב הקרבות ברצועה מצביע על טעויות הערכה ובמודיעין, איטיות בפעולות צה"ל

אין ספק, כי הפיגוע בכביש מס'  ביום ב', שלושת הימים הרצופים של הפגזות ( יום ב' ד' 20.6-18) על ישובי הדרום, תפסו את הצמרת הביטחונית ואת צמרת צה''ל  בהפתעה מוחלטת.
על כך יעידו שורה של טעויות מודיעיניות ומבצעיות, שרק סיבכו את המצב ברצועת עזה, באחד הרגעים העדינים והרגישים ביותר ביחסי ישראל מצרים.
אולם מעל לכל, כוחות צה''ל בפיקוד דרום, לא היו מוכנים לפעולה, למרות שהיו צריכים להיות בכוננות בגזרה זו,  ועבר זמן רב עד שהם נכנסו לפעולה. ההפתעה והאיטיות ניכרו בכל הדרגים, מדרגי הפיקוד בשטח, פיקוד דרום, והמטכ''ל. 
רק ביום ד' 20.6 בשעות אחר הצהרים, לאחר עשרות טילים שנורו על יישובי עוטף עזה, הוכנסה לשימוש מערכת יירוט הטילים 'כיפת ברזל', שהחלה ליירט טילים הנורים לעבר נתיבות. איש בצה''ל לא טרח להסביר להיכן ומדוע מערכת זו נעלמה לגמרי מחזית הדרום.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מדווחים, כי ביום שני 18.6 בבוקר, מיד לאחר שנודע על הפיגוע בכביש מס' 10 ליד ציר פילדפי, בו נהרג תושב חיפה סאיד פאשאשה, ביצע צה''ל את כל הטעויות האפשרויות. במקום לחכות למידע מודיעני מבוסס שיצביע על מבצעי הפיגוע והארגון, או הארגונים, העומדים מאחוריהם, פעלו בצה''ל כמתאגרף מקצועי שהוריד את כפפותיו  והתחיל מכה לכל עבר ללא הבחנה.
מי שהוא, שהצבא הטיל איפול על זהותו, החליט כי את הפיגוע ביצע הג'יהאד האיסלמי. כנראה שמדובר באותו גורם צבאי שקבע יומיים לפני כן, בשבת  16.6, כי החמס הוא שעמד מאחורי ירי שני טילי 'הגראד'  על חבל איילות, ולכיוון מצפה רמון. מקורות צבאיים אחרים הגדילו לעשות כאשר מסרו, כי ירי הטילים הזה בוצע על ידי החמס, לפי הוראה של האחים המוסלמיים במצרים, שרצו לחמם את האווירה בגבול ישראל-מצרים, ערב תחילת הסיבוב השני לבחירות לנשיאות מצרים ביום א' 17.6. 
מלבד העובדה, כי להנחות אלה שצוטטו בהרחבה בתקשורת הישראלית לא היה בסיס במציאות, ולא לחמס, או לאחים המוסלמים, היו יד ורגל בהם, הפרסומים המטעים האלה הובילו לשתי טעויות גדולות יותר.
1. איש במטה הכללי, או באמ''ן, לא טרח להבהיר למפקדים בשטח, כי פרסומים אלה לא רק שאינם נכונים הם גם מסוכנים.
2. מאחר ולא היה שום גורם פיקודי בצה''ל שדאג להעביר לשרשרת הפיקוד בשטח, כי את ירי 'הגראדים' ביצע גורמי אל קעידה בסיני, איש לא לקח בחשבון כי מדובר בפעולת טרור ראשונה אחריה תבואנה נוספות.
3. זו גם הסיבה העיקרית מדוע כאשר יומיים לאחר מכן, בוצע הפיגוע בכביש מס' 10, איש בצה''ל לא קישר את  ירי טילי 'הגראד', עם מבצעי הפיגוע.
כך נולדה הטעות המבצעית-מודיעינית, שהובילה להתקפות צה''ל בימיים שני ושלישי 18.6-17 על מטרות של החמס והג'יהאד האיסלמי , התקפות שהובילו לסיבוב הנוכחי של ירי טילים מסיבי מהרצועה על מטרות בישראל.
כפי שפרסמנו ביום ג' בלילה,  העביר החמס בערוצים מודיעיניים שדר אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואל שר הביטחון אהוד ברק, בו הוא אומר כי הוא לא יכול להפסיק לשגר טילים לישראל, כל זמן שצה''ל ממשיך בתקיפותיו על מטרות ברצועה. 'לנו לו היה שום קשר לפיגוע בציר פילדפי ביום שני, ואין לנו שום כוונה להסתבך עם קהיר בפעילות צבאית מתוך סיני', אמר החמס בשדר שלו. המקורות המודיעיניים והצבאיים של תיקדבקה מדווחים, כי בהמשך המסר אומר החמס, כי לא הייתה הצדקה להתקפות צה''ל על אנשיו ועל אנשי הג'יהאד האיסלמי, משום שאף אחד מהם לא היה מעורב בפיגוע. 'אם תפסיקו לתקוף אותנו, נפסיק לשגר טילים על מטרות בישראל'. אולם צה''ל לא הפסיק בהתקפות אלה. משום שלא רצה להראות כאילו הוא נענה לדרישות מהחמס.
עצם העובדה שלקח לצה''ל, ולגופי המודיעין השונים, כולל השב''כ, יומיים ומחצה, להחליף הילוך מחשבתי-מבצעי, ובמקום להתרכז בפגיעה במטרות חמס וג'יהאד איסלמי, שלא היה להם שום קשר לירי 'הגראדים' ולפיגוע, ולהתחיל להתרכז בפגיעה בגורמי אל קעידה ברצועה,  דבר שהביא ביום ד' 20.6  ברפיח, לחיסולו של  ראלב רמילאת, ופציעתו של מוחמד רשואן, הקשורים לארגוני אל קעידה ברצועה ובסיני, מעידה על האיטיות המשוועת בה פעלו הדרגים הפיקודיים השונים.
אותם הדברים אמורים לגבי הדרגים המדיניים של מערכת הביטחון. כבר בעת ירי 'הגראדים' בסוף השבוע על חבל איילות ועל מצפה רמון, יכלה מערכת הביטחון לדעת כי אין מה לדבר עם מפקדי הצבא המצרי במשרדי הקישור בסיני. כאשר הקצינים המצריים שהוזמנו להיכנס לשטח ישראל ולבחון את שרידי טילי 'הגראד', סרבו לעשות זאת באומרם, כי הם אינם מכירים בגרסה הישראלית של ההתרחשויות, מאחר וכל רצונם של הישראלים הוא לסבך את מצרים בירי.
לכל מי שעמד בקשר עם הקצינים המצריים היה ברור, כי הם אפילו פוחדים שייראו שהם מדברים עם ישראליים. למרות זאת המשיכה מערכת הביטחון בהתנהלותה השגרתית, והיא לפנות לקהיר באמצעות האמריקנים.  
אלה הם הסיבות, מדוע ירי הטילים מהרצועה ממשיך, כאשר איש איננו רואה את סופו.