סדרת מאמרי תיקדבקה על חילופי השלטון בארצות הברית וכניסת משפחת בוש לבית הלבן: מאמר ראשון.
ההחלטה האמריקנית לצאת לפעולה צבאית נגד עיראק בראשות קואליציה מדינית וצבאית מערבית-ערבית, מחזירה את ישראל לתקופה בה, למרות שהייתה הכוח הצבאי החזק ביותר במזרח התיכון, היא לא יכלה להגיב על ירי הטילים העיראקים עליה. כמו שבשעתו גרם מצב זה לשחיקת כוח ההרתעה של ישראל, כך היווצרות מצב צבאי דומה עכשיו תשחק עוד יותר את כוחה הצבאי של ישראל שתדמיתו נפגעה בלאו הכי עקב אינתיפדת אל-אקצא.
צריך לזכור כי ב- 1991, הרמטכ"ל הישראלי היה אהוד ברק, והוא הציע לממשלה, בראשותו של יצחק שמיר, שלא להתחשב בעמדה האמריקנית כי אסור לישראל להתערב ולהגיב במלחמה זו. ברק, בגיבויו של שר הביטחון דאז, משה ארנס, הציע להנחית יחידות קומנדו ישראליות במדבר המערבי העיראקי שתשמדנה את סוללות הטילים הניידות העיראקיות ולהפעיל את חיל האוויר הישראלי נגד מטרות בבגדאד.
יצחק שמיר שגילה התאפקות עילאית וחשב כי האמריקנים יגמלו לו על מדיניות זו דחה את כל הצעותיו המבצעיות של ברק. אולם לממשל ג`ורג בוש האב, לא היו סנטימנטים מיותרים עבור יצחק שמיר וישראל. במקום לגמול לו על התאפקותו, דבר שאפשר לאמריקנים לשמור על הקואליציה הצבאית שלהם עם הערבים נגד עיראק, הם החליטו לגמול לחברות הקואליציה ולדחוק את ישראל שוב הפעם לפינה. זה היה השלב בו הכריחו האמריקנים את יצחק שמיר, בניגוד לרצונו, להסכים וללכת לוועידת מדריד.
עתה חוזר ממשל ג`ורג בוש הבן על אותו מהלך, רק כאשר ראש הממשלה הוא אהוד ברק. ההערכה האמריקנית היא כי הבחירות לראשות ממשלה ואולי גם לכנסת יחלישו עוד יותר את כוח העמידה הישראלי, מאשר ב- 1991 . בעוד ישראל תהייה שקועה עד צוואר במערכת הבחירות שלה ובמאבק בפלסטינים, ארצות הברית תעצב מחדש את מערכת יחסיה במזרח התיכון מבלי שישראל תוכל להפעיל עליה לחצים חיצוניים ופנימיים מצד יהדות ארצות הברית.
האמריקנים מקווים כי עד שהמלחמה תסתיים יתייצב המשטר החדש בישראל ואז אפשר יהיה להביא את ירושלים לא רק למשא ומתן מול הפלסטינים, אלא למשא ומתן כולל עם כל מדינות הקואליציה, כולל ערב הסעודית. חלק מהמאמץ המדיני שעושה אהוד ברק, בשעות האחרונות, להשיג הסכם בזק עם הפלסטינים נובע מההערכה כי יש להקדים את צעדי ממשל בוש ולהעמיד אותו בפני עובדות מוגמרות לפני ישראל תועמד בפני אותו מצב.
ברק חושב כי הוא עדיין הוא יכול לגייס למטרה זו את עזרתו של קלינטון, שלאחר שיעזוב את הבית הלבן, יישאר מנהיגם הפוליטי של הכוחות באמריקה המתנגדים למשפחת בוש. המחשבה המדינית והאסטרטגית של ברק בנקודה זו היא נכונה. אולם שני גורמים פועלים נגדו: גורם הזמן ויאסר ערפאת. לברק לא נותר שום מרווח של זמן להגשים את תוכניותיו המדיניות ועראפת אינו מוכן לקבל אותן.
