סוף כל סוף אולמרט וליבני החליטו להחרים את אבו מאזן.

תיקדבקה: מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי ליבני, מסרו לסגן שר החוץ האמריקני דיוויד וולש שביקר בסוף השבוע בישראל וברשות הפלסטינית, כי הם אינם מקבלים את מדיניותה של וושינגטון כי ברשות הפלסטינית יש משטר של שני ראשים, אחד נשיא- אבו מאזן, ואחד ראש ממשלה- איסמעיל הנייה, וכי יש לחזק את אבו מאזן על חשבון הנייה.
אולמרט וליבני אמרו לוולש, כי כל זמן שאבו מאזן מכניס/חונך את החמס לשלטון ברשות הפלסטינית, שניהם נראים בעיני ירושלים אותו הדבר.
כלומר ישראל לא תתמוך באבו מאזן כפי שהיא לא תתמוך בהנייה. זו היא ההחלטה הראשונה הנכונה והנבונה שאולמרט וליבני קבלו כיצד לטפל במשבר, מאז החמס ניצח בבחירות ב- 25. בינואר.
המדיניות האמריקנית של מתן תמיכה ועזרה לאבו מאזן, כדי שיוכל לא רק להכניס את החמס לשלטון, אלא ישמש מתווך בינו ובין וושינגטון, האירופאים וישראל, מעידה על התרסקות מוחלטת של המדיניות האמריקנית בסכסוך הישראלי-פלסטיני, לאחר התמוטטותה הסופית של מפת הדרכים, יותר מאשר על איזה שהוא קו מדיני הגיוני שיוביל לאיזה שהוא מקום. הדברים שוולש הציג בירושלים, מראים כי וושינגטון נמצאת בנסיגה ואין לה בשלב זה פתרונות למצבים המתפתחים במהירות לא בבגדאד ולא ברמאללה. המדובר באחת מנקודות השפל של ארצות הברית במזרח התיכון.
אפילו אם אולמרט וליבני, קבלו החלטה זו משיקולי בחירות, כפי שטוענים מתנגדיהם `בעבודה` וב`ליכוד`, זו החלטה שצריך לקבל אותה בברכה מהסיבות הבאות:
1. זו פעם ראשונה בחמש השנים האחרונות שירושלים מציגה עמדה מדינית עצמאית הנוגדות את מדיניות וושינגטון.
2. עמדה כזו תביא את ישראל גם להתנגשות עם האירופאים אשר אומרים בגלוי כי יש לדבר עם החמס ישירות, ולא רק באמצעות אבו מאזן. אם אולמרט וליבני לא היו מקבלים החלטה כזו, ישראל הייתה הופכת למכשיר עזר חסר חשיבות בידי האירופאים בביצוע מדיניותם.
3. בפעם הראשונה בתולדות המלחמה הישראלית-פלסטינית ממשלת ישראל מוכנה לומר בפה מלא כי הרשות הפלסטינית הפכה להיות רשות של טרור. צעד כזה לא נקטו, לא אהוד ברק, לא בנימין נתניהו, ולא אריאל שרון.
השאלה היא כמובן כמה זמן יתמידו אהוד אולמרט וציפי ליבני בקו זה? את זאת נדע רק לאחר הבחירות ב-28 במרס.