סטירת הלחי המצלצלת שטהרן הנחיתה על מועצת הביטחון, ארצות הברית, הוועדה לאנרגיה גרעינית, וישראל. 24 שעות לפני שד"ר מוחמד אל ברדעי, ראש הוועדה לאנרגיה גרעינית שליד האו"ם היה צריך להגיע לטהרן, בניסיון אחרון לשכנע את האיראנים שלא להעשיר אורניום הודיעו האיראנים ביום ג`: הצלחנו להעשיר עד עתה 110 טונות של אורניום. הצנטריפוגות שלנו פועלות במלוא הקצב.
תיקדבקה: התגובה האמריקנית להודעה האיראנית, אשר למעשה אמרה, אנחנו מצפצפים עליכם, אנחנו מעשירים אורניום, הייתה טיפוסית, חיוורת, וחלשה. `איראן`, אמרה הודעת הבית הלבן `צועדת בכיוון הלא נכון.` השאלה היא כמובן מי קובע בימים אלה את הכיוון? Who calls the shots , האיראנים או האמריקנים? התשובה ברורה האיראנים, ולא רק בנושא הגרעיני, אלא גם בנושאים העיראקים והפלסטינים.
התגובה של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט בפועל הייתה עוד יותר חלשה ומגומגמת. כמה שעות לפני פרסום ההודעה האיראנית, עליה לא היה לו מושג מוקדם, הוא נתן שורה של ראיונות לכלי תקשורת אמריקניים שם הוא שאל בפליאה מדוע כולם חושבים כי התוכנית הגרעינית האיראנית היא בעיה ישראלית? `זו בעיה של כל העולם של ארצות הברית ואירופה.` אולמרט צודק, חוץ מאשר בנקודה מרכזית אחת. נשיא איראן אחמדינז`אד לא הציע למחוק את ארצות הברית ואת אירופה ממפת העולם, הוא הציע למחוק רק את מדינת ישראל. אבל זו היא המדיניות העכשווית של מדינת ישראל. לכל דבר החל מהחמס, דרך הפלסטינים ועד האיום הגרעיני האיראני, `הקהילה הבינלאומית` היא שתטפל בכך תוך כדי שיתופה של ישראל. במילים אחרות ישראל הפקידה את נושאי הביטחון הלאומי שלה בידי אחרים, כאשר כל מה שהיא צריכה לבצע הן נסיגות נוספות. את המחיר של מדיניות זו ישראל משלמת כל יום וכל שעה. החל מעליית החמס לשלטון, דרך ירי הקסאמים הבלתי פוסק מהרצועה, בחדירת רשתות טרור איראניות, של אל קעידה וחיזבאללה אל הרצועה ואל הגדה המערבית, ועכשיו בצעד הגדול שהאיראנים עשו לקראת בניית פצצה גרעינית. כל ההתפתחויות האלה נדחות הצידה כאילו היו גזירות משמים שאי אפשר לעצור אותן, ואלמלא המדיניות `המפוכחת והמבריקה` של אריאל שרון ואהוד אולמרט, המצב היה יכול להיות גרוע יותר. לתופעה כזו יש רק הגדרה אחת. מצעד האיוולת. ואותו האיראנים מנצלים עד הסוף.
