סיכום ביניים: ראש הממשלה בנט אינו משדר דמות של מנהיג לאומי. לפיד מסתבך במגעיו עם שר החוץ האמריקני בלינקן. היחסים של השניים עם גנץ רעועים

עברו כבר קצת למעלה משבועיים מאז הוקמה ממשלת בנט-לפיד ( ב-13 ביוני ),  וכבר אפשר לקבוע  שיש לה שישה קווי אופי מרכזיים:
1. אין זו ממשלת שינוי, מאחר ושום דבר מהותי לא השתנה בין הממשלה הזו והממשלה הקודמת שבראשה עמד בנימין נתניהו.
2. ראש הממשלה נפתלי בנט אינו מקרין דמות של מנהיג לאומי, ולפי התנהגותו ומעשיו בתפקיד זה כנראה שהוא גם אף פעם לא יגיע למעמד כזה.
3. ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד, עדיין חי ונושם את תקופת נתניהו, ובמקום להתרכז בעתיד, הוא ממשיך לתקוף אותו כאילו נתניהו עדיין בשלטון ולפיד באופוזיציה.
4. שר האוצר אביגדור ליברמן, שהיה צריך להיות דמות מפתח מרכזית שתוביל מדיניות כלכלית חדשה-שותק ונעלם.
5. שר הביטחון בני גנץ מנהל מדיניות שונה מזו של בנט ולפיד, כאשר היחסים ביניהם מעורערים.
6. הממשלה מצטיירת כממשלה בינונית ומטה, שאין לה מסר מרכזי, או מדיניות ברורה.
לאחר שגם בנט וגם לפיד הכריזו שהם ושריהם 'באו לעבוד' קשה לומר שדעת הקהל הישראלית התרשמה ביותר מדברים אלה.
את הטעות הראשונה הגדולה עשו בנט ולפיד ביחד.
חוגי בנט ניסו להפיץ את הידיעה כי ערב צאתו של נתניהו את לשכת ראש הממשלה כי הוא הורה לגרוס מסמכים רבים.
זהו תכסיס ישן של פוליטיקאים חלשים המנסים להרוויח זמן כאשר הם מעמידים פנים שייקח להם זמן רב להיכנס לתפקיד. הידיעה הזו לא בדיוק תפסה בדעת הקהל הישראלית והיא גוועה לאחר זמן קצר.
לפיד הודיע מצידו כי הוא ושריו שנכנסו למשרדי הממשלה מבינים, כי הם יצטרכו לבנות מחדש את המערכות שעליהן הם אמונים, מאחר 'וההרס וההזנחה שמצאנו במשרדים היה בלתי ניתן לתיאור, הממשלה הקודמת דאגה לעצמה ולמקורביה, מדיניות החוץ הופקרה למען אינטרסים אישיים, המערכות זקוקות להחייאה'.
גם זה תכסיס ישן של פוליטיקאים בלתי מנוסים המנסים להרוויח זמן על חשבון המשטר הקודם.
השימוש בהפרזות הדרמטיות על 'מדיניות שהופקרה למען אינטרסים אישיים' ועל כך 'שהמערכות השלטוניות זקוקות להחייאה'-נשארו ללא תגובה בדעת הקהל הישראלית.
אבל לפיד לא עצר כאן!
ביום א' 26.6, כאשר נפגש עם שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן ברומא, הוא הבטיח לו לתקן את השגיאות שבנימין נתניהו עשה בעת כהונתו. לא צריך הרבה דמיון כדי להבין מה היה יחסו של בלינקן לדברים אלה. הוא בוודאי התקשה להבין כיצד שר חוץ של מדינה תוקף בפני שר חוץ זר את מי שהיה ראש ממשלה לפניו. אבל יותר גרוע מזה. דבריו של לפיד לבלינקן, חושפים כי לא רק שלפיד איננו יודע כיצד להתנהג כשר חוץ, אלא גם את חולשתו האישית ואת נטייתו לחנופה כלפי חזקים ממנו.
זו פעם שנייה בתקופת כהונת הממשלה החדשה שלפיד מסתבך בגלל ניסיונותיו ליישר קו עם בלינקן.
ב-17.6, בעת שיחה עם בלינקן בוושינגטון הודיע לפיד, כי שניהם הסכימו ' על מדיניות של חוסר הפתעות'. כלומר, ממשל בנט-לפיד בישראל לא יפתיע את ארצות הברית בתקיפה פתאומית של מתקני הגרעין האיראניים.
בתחילה ניסו ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד למחוק את רישומה של הודעה זו על ידי שורה של הדלפות אשר אמרו כי ישראל אף פעם לא ביצעה שום פעולה צבאית ללא הסכמתה של ארצות הברית. מלבד העובדה שדברים אלה אינם נכונים, וישראל כן ביצעה פעולות צבאיות בניגוד לעמדותיה של ארצות הברית-שוב דעת הקהל הישראלית לא התרשמה מהן.
לאחר מכן באו שורה של הצהרות לפיהן ישראל שומרות לעצמה את זכות הפעולה העצמאית להגיב נגד הגרעין האיראני.
ביום ב' 28.6, אמר לפיד כי במשך כל התקופה בה הוא שימש כראש האופוזיציה הוא הקפיד לתקוף את הממשלה, ולא את מדינת ישראל. אולם היום כאשר הליכוד תוקף כאופוזיציה, הוא תוקף את המדינה ולא את הממשלה.
השיחה האחרונה של לפיד עם בלינקן ברומא סותרת דברים אלה.
  

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות