עד אשר לא תיפול הכרעה של שופטים בתיקי נתניהו המשבר הפוליטי לא יסתיים גם אם 'הליכוד' מוכן ללכת לאופוזיציה
אם 'הליכוד' מוכן ללכת לאופוזיציה, ויחד אתו מוכנים ללכת לאופוזיציה גוש המפלגות הדתיות והחרדיות, כפי שדובריו אומרים ביום א' 10.11, זה לא רק מעקר את האולטימטום שהעמיד במוצאי שבת יו"ר 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן, אלא זה גם מעמיד את יו"ר כחול לבן והמועמד להרכבת הממשלה בני גנץ בפני שלוש ברירות:
1. להרכיב ממשלת מיעוט בתמיכת 'הרשימה המשותפת' של ערביי ישראל.
אפילו אם נניח כי ליברמן מוכן להצטרף לממשלה כזו כפי שהוא מאיים, לכולם ברור, כי זו ממשלה שתיפול תוך זמן קצר. מספיק כי לכנסת תוגש הצעת תקציב ביטחון שתוכל להיות מאושרת רק באם 'הרשימה המשותפת' תתמוך בה. או לחילופין, 'הרשימה המשותפת' תגיש הצעת חוק המכריזה או מכירה בזיקתם של ערביי ישראל למדינה הפלסטינית.
2. ברירה שנייה העומדת בפני גנץ היא הליכה לממשלת אחדות עם 'הליכוד' לפי המתווה שקבע נשיא המדינה ראובן ריבלין.
כדי ללכת לממשלה כזו, 'הליכוד' או בנימין נתניהו, צריכים לוותר על הגוש הדתי-חרדי שהקימו. מנגד, 'כחול לבן' יצטרכו לוותר על השותפות הפוליטית שהם הקימו ביחד עם מנהיג 'יש עתיד' יאיר לפיד, המתנגד לכל צורת השתתפות של בנימין נתניהו בכל ממשלה, או בכל תפקיד בממשלה.
כלומר וויתור על גוש דתי-חרדי תמורת וויתור על גוש אנטי דתי ואנטי חרדי.
3. אפשרות שלישית, היא כמובן הליכה לסיבוב שלישי של בחירות כלליות תוך שנה אחת.
מבחינות רבות, התרגיל של ליברמן, חשף את ערוותו של בני גנץ, ואת חוסר יכולתו להרכיב ממשלה.
זו הסיבה מדוע האולטימטום חסר השיניים שליברמן העמיד לפיו הוא יתמוך בכל אחד מהצדדים שיתמוך בעמדות שלו, שיחק דווקא לטובת בנימין נתניהו וחשף את חולשותיו הפוליטיות של בני גנץ.
כולם מדברים על 'ממשלת אחדות לאומית' כעל הפתרון היחיד למשבר הפוליטי הפנימי בו נתנוה ישראל. אולם צריך וכדאי לדעת כי מדובר בפתרון בעייתי ביותר שאין שום ביטחון כמה זמן הוא יחזיק מעמד, אם בכלל.
הקרע והשסע המפלגתי והאישי בישראל הוא כל כך עמוק שזו תהייה רק שאלה של זמן, עד ששותפיה של ממשלה כזו יתחילו לריב ביניהם.
הסיבה העיקרית לכך הם התיקים הפליליים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, המחכים להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט באיזה מהם יוגשו כתבי אישום, ואם יוגשו כתבי אישום מה תהיינה האשמות המופיעות בהם.
האשמות והתיקים נגד נתניהו הם הנשק העיקרי בידי מתנגדיו והם לא יוותרו עליהם עד אשר לא יפילו אותו סופית. מהצד השני מלחמתו הלגיטימית של נתניהו בתיקים אלה לא תיפסק.
הבעיה העיקרית של מתנגדי נתניהו היא, שאף אחד מהם לא העריך עד כמה מלחמתו בתיקים אלה היא עיקשת.
מכל העימותים והוויכוחים על מה שמתרחש במשטרת ישראל, פרקליטות המדינה, והמערכת המשפטית הישראלית מזדקרת עובדה אחת פשוטה: כל זמן שלא יהיה ברור גורלן של האשמות כלפי בנימין נתניהו, וכל זמן שלא תושג בהם החלטה או הכרעה של שופטים ולא של חוקרים, המשבר הפוליטי הפנימי בישראל לא יגיע לסיומו.
זו הסיבה העיקרית שכדאי שנתרגל לעובדה, כי ישראל עומדת בפני תקופה ארוכה של אי יציבות פוליטית.
אבל בכל זאת יש בכל המהומה הפוליטית הטעונה הזאת התפתחות חיובית אחת.
בפעם הראשונה, לאחר עשר שנים בשלטון של בנימין נתניהו ו'הליכוד', שהם אומרים בצורה ברורה שהם מוכנים ללכת לאופוזיציה.
לא צריך להקל ראש בהתפתחות כזו, מאחר וזו יכולה להיות תוצאת ההליכה למערכת בחירות שלישית באם כזו תתקיים בתחילת 2020.