עד כמה צעדי השלום של הנשיא דולנד טראמפ במזרח התיכון באמת מקרבים אותו? הצפי לשנת 2018!

המהלך של הנשיא דולנד טראמפ להביא בשנה הבאה  2018 להתקדמות מהירה ביחסי מדינות ערב עם ישראל, כמסלול המרכזי של קידום ההבנות בין ישראל לפלסטינים, תלוי עכשיו לא רק ברצונם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אלא יותר בתוצאות של מדיניותו של טראמפ כלפי הסכסוך המתחולל בין מצרים, ערב הסעודית ואיחוד נסיכויות הנפט הערביות ונסיכות קטאר.
עד לסוף שבוע זה דחה את טראמפ את ניסיונותיהם של שר החוץ שלו רקס טילרסטון Rex Tillerson, ושר ההגנה ג'ים מאטיס Jim Mattis, להתערב בסכסוך במפרץ ולפעול ליישובו במו"מ דיפלומטי.
במקום להקשיב להם, החליט טראמפ לשמוע לעצותיהם של שר ההגנה הסעודי הנסיך מוחמד בין סאלמאן, ושר החוץ הסעודי עדאל אל ג'ובייר Adel Al-Jubeir שביקר השבוע בוושינגטון.  בעוד טילרסטון ומאטיס ניסו לארגן וועידת פיוס בין סעודיה וקטאר כדי להביא להורדה הדרגתית במתיחות, הציב הנשיא טראמפ את עצמו מאחורי הקו הסעודי, ובכך טרפד את המהלך שלהם.
מצב דומה הולך ומתהווה בטרום המגעים האמריקנים-ישראלים-פלסטינים המתרחשים בימים האחרונים.
יש לכך ארבעה סימנים בולטים חיצוניים:
1. המשבר סביב אספקת החשמל לעזה. ישנם מקורות הטוענים כי המדובר במשבר מלאכותי מאחר ולא קיים מחסור בחשמל ברצועה מעבר למה שהיה קיים בה.  אבל מה שכן ישנו היא החרפה של הלחץ שמצרים ואבו מאזן מפעילים על החמאס בניסיון להפילו, או להביאו לידי כניעה. 
בינתיים גם נשיא מצרים פתח אל-סיסי וגם אבו מאזן לא הצליחו לכופף את ידו של החמאס, והוא עומד במריו ומסרב לנתק את קשריו עם קטאר.
סיפור החשמל אם כן, הוא מהלך לנסות ולערב את ישראל בעימות, על ידי איום ריק מתוכן, שאם היא לא תספק חשמל לרצועה, החמאס יתקוף אותה כתגמול.
בתגובה דאגה ישראל לפרסם בפומבי, ביום ה' 15.6, כי היא מוכנה לקצץ באספקת החשמל לערי הפלסטינים המרכזיות בגדה המערבית, ולהעביר אספקה זו לעזה. במילים אחרות, ירושלים החזירה לרמאללה את הכדור והאחריות שניסו להעביר לה.
2. כמעט כל יום מתפרסמות ידיעות על וויתורים אלה ואחרים שישראל מבצעת לפלסטינים. המדובר בעיקר בוויתורים הקשורים בשיפור רמת החיים שלהם. חלק מהידיעות האלה נכונות וחלק לא. 
אבל גם אלה וגם אלה תורמות לאווירה שמנסה ליצור ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי הוא קשוב לרצונותיו של הנשיא טראמפ, ומוכן ללכת לקראתם.  כל זה נחוץ מזווית ראייתו של נתניהו לקראת ביקורו הקרוב של שליחו המיוחד לנושא הישראלי-פלסטיני ג'סון גרינבלט Jason Greenblatt בישראל.
3. שר החוץ האמריקני טילרסטון אמר השבוע בסנט, כי הפלסטינים מוכנים להפסיק את התשלומים שלהם למשפחות המחבלים-'שאהידים'. אפשר להניח כי הפלסטינים לחשו זאת על אוזנו, מבלי שהתכוונו לבצע זאת, במסגרת הצעדים שלהם לייצר אווירה שתעיד על רצונם הטוב.
4. אם אוספים את החומר המתפרסם בעיתונות ובמכוני המחקר הערביים על הסיכויים למו"מ המתקרב בין ישראל והערבים שרוקחים הנשיא טראמפ ועוזריו מקבלים את התמונה הבאה:
א. מתי שהוא במרוצת 2018 תיערך פגישת פסגה בה  ישתתפו נשיא ארה"ב טראמפ, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמה משליטי ערב הבולטים, כמו מלך סעודיה סאלמאן, נשיא מצרים פאתח אל-סיסי, שליט אבו דאבי  הנסיך מוחמד אל-נאיינן  Crown Prince Mohammed bin Zayed al-Nahyan. בפסגה יוכרז על נרמול הדרגתי של היחסים בין מדינות אלה וישראל.
תימסר הודעה על משלחות כלכליות ערביות שיבואו לישראל, על הקמת לשכות מסחר. כמו כן ייפתחו המרחבים האוויריים הערבים בפני מטוסי נוסעים ישראליים.  
לא ברור באם הפלסטינים ישתתפו במהלך כזה.
ב. במקביל יימשך השיפור בחייהם של הפלסטינים. יוסרו מחסומים, יינתנו אישורי בנייה, יתווספו מקומות עבודה, וכן הלאה.
ג. יורחב שיתוף הפעולה הביטחוני הישראלי-פלסטיני. במסגרת ההבנות האלה תופסק ההסתה נגד ישראל, ותפסק התמיכה של הרשות הפלסטינית במשפחות המחבלים ובאסירים הפלסטינים.
ד. יורחב המו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים, ותצטרפנה אליו ממשלות ערביות נוספות. זה יהיה מו"מ ללא תנאים מוקדמים מצד שני הצדדים.
ה. בסיימו של התהליך, בעוד מספר שנים, יובאו לדיון השאלות כבדות המשקל של עצמאות לפלסטינים, הפליטים, הגבולות-עתיד ההתנחלויות וירושלים.
במילים אחרות, יריית הפתיחה של המהלך ב-2018, תהייה בבניית ומיסוד הקשרים בין ישראל למדינות ערב, ורק לאחר מכן ייגשו לפתרונות של יחסי ישראל עם הפלסטינים.
במצב שכזה ברור כי המנוף העיקרי שיהיה בידיו של הנשיא טראמפ ללחוץ על ישראל ועל הפלסטינים יהיו קשריהן של ריאד, קהיר ואבו דאבי עם ירושלים ועם רמאללה.
המשוואה כאן היא פשוטה מאוד. ככל שיחסי מדינות ערב וישראל יתפתחו ויתקדמו, כך יתקדמו היחסים הישראליים-פלסטינים.
נקודת החולשה של נוסחה זו היא שהיא תחזיק מעמד רק כל זמן שהמערך הנוכחי של היחסים של ממשל טראמפ עם השליטים הערביים הנוכחיים יימשך.

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות עבור “עד כמה צעדי השלום של הנשיא דולנד טראמפ במזרח התיכון באמת מקרבים אותו? הצפי לשנת 2018!

  • יונ 15, 2017 @ 20:31 at 20:31
    Permalink

    תסמכו על הפלסטינים שהם ימצאו סיבות לא לחתום שלום. הם אלופים בזה.

    Reply
  • יונ 16, 2017 @ 15:40 at 15:40
    Permalink

    לא שלום ולא נעלים!!!!
    שלום במזרח התיכון זה בניגוד לאינטרסים כלכלים להרבה מדינות במזרח התיכון ובאירופה וגם לחברות נשק בעולם, ולכן לא צריך לחיות באשליות של שלום ויחסים טובים עם ערבים!!!

    Reply
  • יונ 17, 2017 @ 5:33 at 5:33
    Permalink

    ארה"ב צריכה את כוחה הצבאי של ישראל למלחמה ברוסיה.לכן יש לנו לבחירה: חזית NATO ערבית שתכלול את ישראל, תמורת הטבות מפוקפקות של סעודיה, או חזית NATO ערבית שבדרך להתנגשות עם רוסיה, תתנגש בנו ותנסה למחוק אותנו מהמפה. יש גם אפשרות שלישית: הדיפלומטיה הרוסית תפורר את שתי התוכניות, זו של אובמה וזו של טראמפ'.

    Reply

תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי נאצה, הסתה או פגיעה, דיבה בהתאם לתקנון השימוש באתר של תיקדבקה

האימייל לא יוצג באתר.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות