עד שלא מגיעים למאסה קריטית של הדבקה והתפתחות חיסוניות טבעית ועדרית באוכלוסייה, הנגיף לא יפסיק להתפרץ

העובדה שאנו מתחילים לקבל נתונים על גל שני של התפרצות מגפת הקורונה בהונג קונג, שם בגל הראשון היו רק 150 של נדבקים במחלה מתוך אוכלוסייה של 7.5 מיליון אנשים, בעוד בגל השני מספר הנדבקים במחלה לפתע הוכפל, תופעה של הימים האחרונים גם בכמה אזורים בסין, סינגפור וטאיוואן, מעלה מיד שתי שאלות עיקריות: האם אין מודל אחר של התפרצות, מקום שהצליח לבלום את המגיפה לפני שהגיעה לעשרות אחוזים מהאוכלוסייה או שזה מודל שיסתבר כמוטעה. כי עם כל הכבוד לאוכלוסייה הממושמעת, גם זו של אסיה, בני אדם חסרי סבלנות בבסיסם, ויתכן שהפסקה מוקדמת של צעדי המניעה תגרום לווירוס להתפרץ בשנית. 
החשד  ששאלות אלה מעוררות הוא שעד שלא מגיעים למאסה קריטית של הדבקה והתפתחות חיסוניות טבעית ועדרית באוכלוסייה, הוא לא יפסיק להתפרץ.

אפקט העדר הוא הגדרה אפידמיולוגית למצב בו אחוז ניכר מהאוכלוסייה פיתח תגובה חיסונית לגורם מחלה, כך שגורם המחלה אינו מוצא מאכסנים חדשים ובכך המחלה שוככת ונעלמת.
מה זה אחוז ניכר? זה כבר תלוי בכל גורם מחלה וצורת ההדבקה. לכל גורם מחלה יש מאסה קריטית של התפתחות חיסוניות באוכלוסייה, שמעבר לה הוא כבר לא מצליח להמשיך ולהתפשט.
כאשר מדובר בתוכנית חיסונים, המאסה הקריטית הממוצעת עומדת על חיסון 70 אחוז מהאוכלוסייה בכדי שגם יתר ה-30 אחוז מהאוכלוסייה יהיו מוגנים במידה רבה.
כאשר מדובר בהתפתחות טבעית של המערכת החיסונית של כל פרט ופרט באוכלוסייה, קשה לדעת מה המאסה הקריטית של נדבקים שהחלימו אשר תגרום לגורם המחלה לסגת.

אם הנחות אלה נכונות הרי אין טעם בסגר מלא.  אבל יש טעם רב בסגר חלקי, שמאט את ההתפרצות באופן מותאם ליכולתה של מערכת הבריאות לטפל בחולים. חשוב להשאיר טפטוף מסוים של הדבקה, כדי להגיע למאסה הקריטית הזו, ולהתפתחות חיסוניות עדרית של האוכלוסייה.

אם מסתכלים על שורת הפרצות שכולנו יודעים למצוא בין השורות כמו  לצאת לסופר, ולמילוי תפקידים חיוניים וכו' קשה להבחין  אם זה מתוכנן או לא, אבל נדמה  שהפרצות האלו נועדו לשמור בדיוק על כך: על המשך ההדבקה באופן מווסת, טפטוף הקורונה עד שכל האוכלוסייה תתחסן.
זה נשמע נורא, אבל צריך להבין שזו חשיבה מערכתית נכונה, ברמה אפידמיולוגית. ואם שומרים על טפטוף בקצב הנכון, מערכת הבריאות אמורה לדעת לשאת בנטל הטיפול באחוז מסוים ויציב מהאוכלוסייה, ללא יותר מדי קורבנות.

מה זה טפטוף נכון? הליכה לסופר. כן, אתם מוזמנים לחשוב על הסופרמרקטים שלנו כמרכזי הפצה מבוקרת של הנגיף. אחוז מסוים ידבק בחשיפה במקום ציבורי בו אנשים נוגעים בידיהם במצרכים, ונמצאים בקרבה לאנשים אחרים, חלקם נשאים. ולמה זו חשיפה מבוקרת? כי מותר ללכת לסופר רק באזור מגוריכם. וכך אפשר למפות את רמת החשיפה בכל אזור מגורים.
אנשים חולים מגיעים לבתי חולים במצב קשה מתמוטטים. הם מונשמים, וכמה מהם מתים. אלו לא אנשים המוכרים כמאובחנים.
יש כאן בעיה רצינית מאד בקריטריונים המתירים לבצע בדיקת מעבדה לקורונה.  
בדרך כלל נבדקים  מי שחזרו מחו"ל, ומי שהיו במגע מוכח עם חולה/נשא מאומת. כנראה שמאושפזים חשודים בבתי החולים נבדקים ברובם, אם הם מגלים תסמינים אופייניים. צריך לקוות שקריטריונים אלו מורחבים, עם הרחבת היקף הבדיקות. הקריטריונים בעיקר מתעלמים מהדיווח העצמי של אנשים חולים, כאלו שיודעים ומבינים שמשהו מאד לא בסדר איתם. וגם דיווחים של רופאים מהקהילה על חשודים כחולים, לא מקלים על השגת בדיקה.
זו שערורייה של ממש.
לכן לא צריך להתפלא על כך שאנחנו רואים יותר ויותר חולים קשים מגיעים במצב גרוע מאד לבתי החולים. היה אפשר לטפל בהם קודם. וחשוב לא פחות, היה אפשר למנוע הפצת הנגיף בסביבתם הקרובה.
מדיניות הבדיקות עומדת בסתירה למאמצים לצמצם את ההפצה, ואת מספרי המתים.
יד ימין מקלקלת ליד שמאל.
כל עוד אלו שממונים על המלחמה במחלה לא יכוונו בצורה מדויקת את הבדיקות, הם לא יצליחו לשמור על טפטוף יציב של חולים, ולא יצליח להימנע ממקרי מוות מפתיעים ורבים.
זו הסיבה מדוע חשוב מאוד ואפילו קריטי שיתווסף קריטריון שיתבסס על המלצות רופאים ורופאות שנתקלים בחשודים כחולים, הן בקהילה (קופות החולים), הן בבתי החולים. אסור להגיע למצב בו מסתובבים בציבור אנשים עם דלקת ריאות חמורה ממקור לא ידוע. נדרשת כאן שליטה, נדרש כאן מיפוי מדויק כדי לשמור על קצב ההדבקה. חולים כאלו מוציאים את קצב ההדבקה מכלל שליטה.
זו הסיבה מדוע בישראל לדוגמא, מתכננים עכשיו לחלק את כל המדינה ל-16 חלקים סגורים כאשר בכל חלק מוצב גדוד של חיילי מילואים מפיקוד העורף שיהיה ממונה על ביצוע הסגר וההוראות שינתנו לו על ידי מטה לאומי שיוקם למלחמה בקורונה.  

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות