עונת מלפפוני הרייטינג תימשך גם בחורף

תיקדבקה: היום האחרון של חודש אוגוסט החם, היה צריך להיות היום האחרון של עונת המלפפונים. אחר הכול אחרי 31 לאוגוסט, מגיע ה-1 בספטמבר, בו מתחיל הסתיו, ואנשים מקווים, לפחות מקווים, להצטנן קצת.
מה הם לא עברו בשבוע האחרון של אוגוסט.
לפי התקשורת הישראלית, גלעד שליט היה צריך להיות כבר בביתו שבמצפה הילה, או לפחות באמצע הדרך אליו, כלומר בקהיר.
דודו טופז, כוכב הרייטנג (שנפל, דעך, התרסק, או רוסק, הכול לפי הטעם האישי), היה צריך להנחות את כוכב נולד באילת, ולא להיות קבור בין כוכבים בבית העלמין הירקון.
בלב הארץ, בקאונטרי קלאב בכפר סבא, (שם שומעים בחדר הכושר ובבריכה רק ערבית, לפי אחד מכלי התקשורת.) הייתה צריכה להתבצע התקפה של חוליית טרור של חיזבאללה, שמטרתה הייתה לחסל את הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי.
מאחר וגם אצל חיזבאללה בימים קשים ומזיעים אלה, שיקולים כספיים קובעים, כמו אצל לב לבייב, השאלה היא באם בכלל מבצע החיסול היה מתרחש?
כי לחסל רמטכ"ל בשעה שמספר כרטיס האשראי שלו נמצא בידי ערבים מטירה יכול להתברר כמבצע שאיננו כדאי.
ואלו הם רק הדובדבנים בקצפת המוגשת לנו מדי יום, ואשר הפכה כבר לתפריט יומי אצל התקשורת הישראלית.
תפריט אשר מורכב, מרוצחים, אנסים, מבתרי גופות, ראשי משפחות פשע, עורכי הדין שלהם, ועיתונאים.
בוודאי שמתם לב, כי היום מופיעים בכלי התקשורת הישראליים יותר עורכי דין מאשר פוליטיקאים. ובוודאי ששמתם לב אייך הידיעות בנויות, מוטות, ומצונזרות, לפי הצרכים הטקטיים של עורכי הדין, המתאמצים לפי גובה התשלום שהם מקבלים מהעבריינים.
באדיבותה של התקשורת הישראלית אנו מגיעים מידי יום לשיאים חדשים.
ואם בשטח אין שיאים חדשים, משום שגם משפחות הפשע ועורכי דינם יוצאים לחופשת קיץ, אל דאגה, יש מי שדואג לייצר ולהמציא אותם, ולהזין בהם את מכונת הרייטינג.
מי שמדבר עם עיתונאים העובדים בחדרי החדשות ואשר תפקידם לספק חדשות על נושאים שוליים, עליהם עדיין משפחות הפשע ועורכי הדין לא השתלטו, כמו למשל הגרעין האיראני, תפקודו של הנשיא אובמה, המלחמה באפגניסטן, משפטי הווידוי ההמוניים באיראן, אסד ששולח מחבלים מתאבדים לבגדאד, ויש עוד רשימה ארוכה, שומע באחרונה מהם, כי הם מובטלים.
העורכים, רובם צעירים נחמדים אבל בורים, אינם רוצים לשמוע על הנושאים האלה. כמה הרוגים היו? יש תמונות? ואם אין מספיק לא מההרוגים ולא מהתמונות, הנושא מורד מיד מעל הדפים המודפסים, או המסכים המרצדים.
הכלל הראשון של עורכים אלה הוא, כי דם צריך להיות ישראלי, כדי שיגיע למסכים, וכדי שיגיע לכותרות הראשונות הוא צריך להיות או דם הקשור למשפחת פשע, או לרצח שיש לו גיבוי על ידי עורך דין צמרת. השאר, מה שמתרחש בעולם, במזרח התיכון, ובישראל, אינו נחשב כראוי לפרסום.
הפוליטיקאים הישראלים, הידועים בזריזותם, תפשו את הנקודה הזו, ולכן הם החלו משנים במהירות את טקטיקת הפרסום שלהם. בתחרות על התקשורת הם מנסים לתפוס עכשיו עמדות לצידם של עורכי הדין והפושעים. את זה אפשר היה לראות היטב באירועים שליוו את הרצח במועדון ההומאים והלסביות בתל-אביב. כל ראשי המדינה החל מנשיא המדינה שמעון פרס, דרך ראש הממשלה בנימין נתיהו, ראש האופוזיציה ציפי לבני, ושורה ארוכה של פוליטיקאים זבי חוטם, הפכו את הרצח המזעזע, שאיש עדיין, גם לא המשטרה, יודעים מי ביצע אותו, לאירוע פוליטי ממדרגה ראשונה. מבלי לדעת, אם אכן הדבר הוא כזה או לא. בעוד שמאוד יתכן כי הרצח הזה היה אישי, הם, וכלי התקשורת, הפכו אותו לאיום ישיר על החברה כולה בישראל, והעלו אותו מעל הבימה בכיכר רבין בתל-אביב, לרמה של רצח רבין ז"ל עצמו, מבלי להתחשב בכלל מה זה עושה לשמו ולזכרו של ראש הממשלה שנרצח. הרצח במועדון, הפך לתעודת ההכשר של הפוליטיקאים לחזור כשווי זכויות למרוץ לרייטינג שנגזל מהם.
אבל מאחורי המשחק הציני הזה של דמים, כספים, ושיקולים פוליטיים, ישנם למעלה מ-7 מיליון אזרחים ביניהם 200.000 שאין להם כסף לקנות אוכל לחגי ראש השנה, אשר מנסים לחיות חיים נורמאליים ושקטים, אשר אינם רוצים לחיות בצל המאיים של מכונת הרייטינג הישראלית, שרבים מטילים ספק בנתוניה.
מספיק להם שהם חיים תחת האיום של הפצצה הגרעינית האיראנית.
בין מיליוני אזרחים אלה ישנה לדוגמא גם משפחת שליט, אשר למדה לחיות כבר עם הידיעות החוזרות ונשנות כי בנם נמצא כבר בדרך, בעוד הם יודעים כי לידיעות אלה אין שחר, והם נועדו רק לשרת את מכונת הרייטינג, בזה שהיא מוסיפה לקצפת המזויפת שהיא מייצרת אלמנט של מסחטת דמעות פטריוטית. ישנם גם עשרות אלפי אנשים, כולם חיילי צה"ל שאינם מגיעים לאולמות הכושר של הקאנטרי קלאבים, הנעים מידי לילה, כאשר כרטיס האשראי שלהם נמצא בתוך תעודת החוגר שלה, בטנקים, בסיורים רגליים, באוויר, ובים, וגם במרחקים גדולים מאוד, שהאיש ברחוב אינו מעלה על דעתו, מהטריטוריה הישראלית, וזאת כדי להגן על כך שאנשים יוכלו בארץ הזאת להמשיך לחיות חיים נורמאליים, ובין השאר כדי שמכונת הרייטינג תוכל להמשיך לפעול ללא הפרעה.
סד העיוות השכלי הזה בו שמו את העם הזה, מבטיח לנו רק דבר אחד. לא עתיד טוב יותר, אלא שגם לאחר ה-1 בספטמבר, עונת מלפפוני הרייטינג תימשך בכל עוצמתה, אפילו הקיץ יסתיים בסופת שלגים עזה.