עזמי בשארה-מערכה שלישית סופית. פליט מדיני בקטאר, קזבלנקה של המפרץ הפרסי.

תיקדבקה: ביום ו' 13.4, היה ח"כ עזמי בשארה עדיין בקטאר, שם סקר את שפע ההטבות שהעריף עליו שליט הנסיכות האמיר אחמד בין חליפה אל תאניEmir Sheikh Hamad bin Khalifa al-Thani. המקורות במפרץ של תיקדבקה מוסרים כי ברשימת ההטבות מופיעים: דרכונים קטאריים לו ולמשפחתו. מקום מגורים, בשכונת החווילות של האחמ"ים בדוחה Doha, בירת הנסיכות. קצבה (משכורת) לכל החיים. משרת דיקן פקולטה באוניברסיטה של קטאר. עדיין לא הוחלט איך הפקולטה תקרא. משרת פרשן בתחנת הטלוויזיה אל ג'זירה. המדובר בלא ספק בסל מתנות גדוש, עבור אדם החשוד במדינה ממנה בא בעבירות ביטחוניות חמורות. ביום א' 22.4 הגיש את התפטרותו מהכנסת לשגריר ישראל במצרים.
המקורות שלנו מוסרים, כי מאחר ובשארה, אדם לא בריא, ( עבר השתלת כלייה), ספק רב באם יירצה לחיות בקטאר בגפו, ואפשר להניח כי משפחתו, אשתו ושני ילדיו, יצטרפו אליו לאחר שבחצית השנייה של שבוע שעבר חזרו לישראל. בניגוד לידיעות שפורסמו, המשפחה לא חזרה לביתם בחיפה, שנשאר סגור. משפחתו של בשארה נמצאת בבית של קרובי משפחה בבית חנינא, בירושלים. במלים אחרות, למרות כל הכחשותיהם הנמרצות של אנשי בל"ד, ח"כ עזמי בשארה, כן ברח מישראל, והוא אף פעם לא ישוב אליה. בשלב מאוחר יותר, כאשר החווילה בקטאר תותאם לצרכיו ולצרכי משפחתו, על חשבון הקופה הנסיכותית, יצטרפו אשתו וילדיו אליו. בכך היה בשארה לפוליטיקאי הערבי והישראלי הראשון שנמלט מישראל בגלל עבירות ביטחוניות, וביקש וקיבל מקלט מדינה בארץ ערבית. בקטאר אמר למארחיו, כי ברור לו שבישראל התקבלו החלטות לפגוע בו, וכי ישראל שינתה באחרונה את כללי המשחק כלפי המיעוט הערבי הישראלי. מעתה הוא יקדיש את חייו ואת זמנו למה שהוא מגדיר 'הצורך להלחם, בתרבות הפוליטית התבוסתנית שאוכלת כל חלקה טובה בערביי ישראל.
לגבי קטאר, שהיא אחת המקורבות ביותר בין מדינות המפרץ לישראל, וראשיה מגיעים אינקוגניטו, כמה פעמים בשנה לארץ ושוהים בה תקופות ארוכות בבתי מלון מפוארים, אין מה להתפלא על מתן המקלט לבשארה.
כל מעמדה הבינלאומי והבינערבי של נסיכות קטנה זו, בה מתגוררים 628 אלף תושבים בלבד, מבוסס על כך כי היא הפכה להיות ב-2007 מה שהייתה קזבלנקה במרוקו, בשנות ה-40 בעת מלחמת העולם השנייה. מובלעת, בה מתרכזים בצפיפות, אך בסובלנות עילאית שהם מגלים אחד כלפי השני, כל גורמי המודיעין הפועלים בעולם הערבי, לצד כל הגורמים הרדיקאלים בעולם הערבי, החל מהשייח' יוסוף קרדאווי, הגורו המוסלמי, בין השאר של החמס, אשר מצדיק את פיגועי ההתאבדות, בתנאי שהם מתבצעים רק כלפי יהודיים, ועכשיו, עד עזמי בשארה, הרוצה בחיסולה של מדינת ישראל כמדינת היהודים. כל הערב רב הזה של מרגלים ודמויות המתחכחות בעולם הטרור המוסלמי, מוצא נקודת מפגש מיוחדת במינה בתחנת הטלוויזיה אל ג'זירה שהוקמה ב-1997, על ידי שליט הנסיכות האמיר אחמד בין חליפה אל תאני. שליטה באל ג'זירה נותנת לאל תאני, שליטה באחד ממוקדי המודיעין, וצומת חילופי המידע, החשובים ביותר במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. ושליטה במוקד מודיעיני חושב כזה, פירושה כוח ומעמד.
מבחינתה של ישראל, צריך כמובן להעלות את השאלה מדוע שירותי הביטחון הישראליים, אפשרו לעזמי בשארה לברוח מישראל?
התשובה היא פשוטה מאוד. במקום להפוך אותו לגיבור ערבי ופלסטיני לאומני, מה שאפשר וצריך להניח כי בשארה לא היה מתנגד למעמד כזה, אבל לא מאחורי סורגים, ולאבן שואבת לארגוני טרור אשר ינסו לחטוף ישראלים ולהסכים לשחרורם רק באם בשארה ישוחרר, העדיפו שירותי הביטחון הישראלים לפקח עליו מרחוק-קרוב בקטאר. מרחוק-מישראל. מקרוב, מנוכחותם, כמו כל ארגון מודיעין מזרח תיכוני אחר, בקטאר.

Print Friendly, PDF & Email